המכשול הבירוקרטי להסרת החרפה המוסרית ברצועה

 בפסגה הכלל-ערבית שהתקיימה בבלודאן שבסוריה ב-1937, נציגי העולם הערבי דחו את תוכנית החלוקה של ועדת פיל. בכך, הם גזרו על יהדות אירופה להיכלא בכלא הנאצי.

בוועידת לוזאן שבשוויץ ב-1949, הערבים סרבו להצעת ישראל לסיים את המלחמה בשלום. ההצעה התבססה על הסכמה ישראלית לקלוט בתחומה 100,000 פליטים, ובתמורה, על הסכמה ערבית לקבל את רעיון החלוקה.

בדחיית הצעת ישראל, מדינות ערב גזרו גורל אכזר על הפליטים שהתרכזו ברצועת עזה. הם נחטפו על ידי מצרים והליגה הערבית כבני ערובה עד להשבתם לבתיהם, כלומר ערובה לחיסולה של ישראל, ונאלצו לחיות בתנאים מחפירים. רצועת עזה הפכה לכלא החטופים הגדול ביותר בעולם למשך 77 שנים.

תנאי העבדות בכלא הפליטים החטופים הוכתבו על ידי הליגה הערבית. הסוהרים היו, בתחילה, מצרים, ובהמשך חמאס. חמאס הפך את הפליטים החטופים למגיניו האנושיים ואת הרצועה, החרוצה במנהרות טרור, לבלתי ראויה למגורי אדם.

את בשורת הרעיון להסרת החרפה המוסרית ארוכת השנים הזאת הביא הנשיא טראמפ. את המכשולים ליישומו, בטענה ש"הרעיון איננו רציני ולא ישים", עורמת בישראל לפי התקשורת, התקשורת עצמה ופקידות משפטית וצבאית.

את הסיבה למכשול מצד הבירוקרטיה מסביר הפילוסוף תומס קון: במוחו של הוגה רעיון חדש ישנה כבר מערכת מושגים מפרשת חדשה, הנגזרת מהרעיון החדש ומותאמת אליו, בעוד שמוחם של מבקריו וגם עוזריו שבוי עדיין במערכת המושגים המפרשת של הפרדיגמה הישנה. לכן, הם אינם מסוגלים לרדת לשורש הרעיון כדי לנתחו נכון.

במקרה של רצועת עזה, מדובר בפרדיגמה הישנה של הסטטוס קוו ארוך השנים. גם אם הוא כשר חוקית, הוא מהווה לערבים שיזמו אותו ולמערב שלא מנע אותו כמעט מאה שנה, חרפה מוסרית.

במקום להעביר, כמדווח בתקשורת, ביקורת על רעיונו של הנשיא טראמפ לאור המערכת המפרשת הישנה, ותוך כדי כך גם למתוח ביקורת על הדרג המדיני הישראלי שאימץ את הרעיון, על המטכ"ל לפעול אחרת. בחשיבת מצביא ולא בחשיבה בירוקרטית, על המטכ"ל להירתם למימוש הרעיון, תוך הבלטת חוזקות ויתרונות, בלי להתעלם כמובן מתורפות וחולשות.

מהצהרת הנשיא על כך שארה"ב תתחיל בשיקום הרצועה רק לאחר טיהורה ממחבלי חמאס ופקידיו על ידי ישראל, נדרש מצה"ל לחזור לשולחן השרטוט. עליו להכין "תוכנית מגרה" של מתקפה אופרטיבית לכיבושה המלא של הרצועה. זו התוכנית שלא הייתה קיימת לפני ה-7 באוקטובר וגם לא אחריו, כשצה"ל ביצע במקום מתקפה אופרטיבית תחבולנית על הרצועה, טלאים של פשיטות סיזיפיות.

כלקח מטעויותיו לפני המלחמה ובמהלכה, על המטכ"ל לזהות שאזרחי הרצועה, שהם "מגיניו האנושיים" של חמאס, הם נכס חיוני למערכת הלחימה שלו. מבחינת צה"ל הם גורם משפיע מסוכן מאוד ליכולתו לממש את משימתו, ולכן חיוני להבטיח את נטרולם.

נטרול "המגינים האנושיים" מחייב להקדים למימוש "האסטרטגיה הגדולה" של הנשיא טראמפ ליישוב פליטי הרצועה בעולם, "אסטרטגיה קטנה". כדי לאפשר את הכנת הרצועה לשיקומה על ידי האמריקנים, חיוני להעביר את אזרחיה למקלט הומניטרי במרחב רפיח המצרית, ככל האפשר, בפעימה אחת.

על המטכ"ל ומשרד הביטחון להכין, יחד עם משרדי ממשלה נוספים, הצעה סדורה להקמת המקלט ההומניטרי הזמני. זאת, בשטח שיוחכר ממצרים על ידי ארה"ב – שטח שעד לפינויו יישלט על ידי מי שייקבע במשא ומתן בין ארה"ב לישראל ולמצרים.

לבסוף, על ארה"ב וישראל לשתף פעולה בהסברה כדי להבהיר לעולם ששחרור חטופים מכלאם אינו טרנספר אלא יציאה מעבדות לחרות.