"אדם, איכה?": קריאה לבעלי מצפון
לטענה שפינויים של אזרחי הרצועה הוא "עונש גירוש חסר פרופורציה על תמיכה בטרור" (תומר פרסיקו, "ישראל היום", 19 בפברואר 2025) אין כל בסיס עובדתי. לא ידוע על הצהרה של ממשלת ישראל או הממשל האמריקני לפיה פינוי הרצועה נועד כעונש לתושביה על תמיכתם בחמאס. פינוייה מתחייב מהצורך לכבוש אותה צבאית ולטהרה ולשקמה ממנגנוני חמאס המדיניים והצבאיים, ממנהרותיו ומאמצעי הלחימה הבלתי נדלים שנצברו בה.
בשונה מסדום, כאשר ארצות הברית אישרה לישראל להסיר את הזוועה שנוצרה ברצועה במערכה צבאית, לא קם בממשלים האמריקני וגם לא הישראלי הומניסט שיעלה את השאלה המצפונית "האף תספה צדיק עם רשע?". אילו שאלה זו הייתה עולה, ייתכן שארצות הברית הייתה מתנה את אישורה לטיהורה הצבאי של הרצועה בקריאה מוקדמת לאזרחים הגרים בה לנוס על נפשם, וכלוט ומשפחתו להגיע למקלט הומניטרי בטוח שארצות הברית, מתוך דאגה הומניטרית כנה לאזרחי הרצועה וללוחמי צה"ל, הייתה מקימה מחוץ לגבולות הרצועה.
אילו המקלט היה מוקם, היו נמנעים בוודאות גבוהה: 1. הפגיעה האגבית הגבוהה באזרחי הרצועה שחמאס מפעיל כמגיניו האנושיים. 2. הפגיעה הגבוהה בלוחמי צה"ל, שכדי להימנע מפגיעה במגינים האנושיים נאלצים להסתכן ולפעול בניגוד לעקרון מלחמה מכונן - 'אבטחה'. 3. המלחמה לא הייתה נמשכת למעלה משנה, תוך גרימת סבל בל יתואר לאזרחי שני הצדדים וללוחמי צה"ל בסדיר ובמילואים.
את התקלה המוסרית הבלתי נתפסת הזאת, בצו המצפון או מכל סיבה אחרת הידועה לו, ממשל טראמפ ביקש לתקן. פינוי הרצועה, גם המאוחר מדי, מאזרחיה יאפשר לישראל לחסל את חמאס כליל, כשם שחוסל המשטר הנאצי. נוכח רפרטואר הרשע הבלתי נדלה שחמאס מייצר ומציג קבל עולם, כולל התעללותו השטנית בגוויות של תינוקות שטבח באכזריות, מצופה מהממשל האמריקני שישקול מחדש את החלטתו לשקם את הרצועה.
כדי לבנות עולם המבוסס על מצפון ומוסר, בו החוק אינו מנותק מהמוסר כפי שהוא כיום, יש לשקול להותיר את הרצועה חרבה: כמו סדום ואושוויץ היא תיהפך סמל למסוכנות האדם - היצור היחידי בטבע שנברא בלי גבולות מולדים מתוכנתים לרציה, ליצר, לדמיון וליצירה שלו ולכן ברשעותו כבעיוורונו המוסרי הוא מסוכן יותר מכל יצור נברא אחר.
על עמוד רם ונישא במרכז הרצועה, אשר ראוי לשקול את השארתה חרבה כסדום לעד, יש לחרוט את קינת האפיפיור פרנציסקוס בטקס באוהל יזכור ב-26 במאי 2014:
אָדָם, אֵיכָה?
הֵיכָן אַתָּה אָדָם? עַד אָנָה הִגַּעְתָּ?
בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אוֹת זִכָּרוֹן הַשּׁוֹאָה, אָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת שְׁאֵלַת הָאֱלֹהִים מְהַדְהֶדֶת: "אָדָם, אֵיכָה?".
בַּשְּׁאֵלָה הַזֹּאת נִשְׁמַע כָּל כְּאֵבוֹ שֶׁל אָב שֶׁאָבַד אֶת בְּנוֹ!
הָאָב יָדַע אֶת הַסִּיכּוּן שֶׁבַּחֵירוּיוֹת; הֵבִין שֶׁהַבֵּן יָכוֹל הָיָה לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ...
אוּלָם, אוּלַי אַף הָאָב לֹא יָכוֹל הָיָה לְדַמְיֵן נְפִילָה שֶׁכָּזוֹ, תְּהוֹם שֶׁכָּזוֹ!
כָּאן, כְּשֶׁאָנוּ עוֹמְדִים אֶל מוּל הָאָסוֹן שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ, הַשּׁוֹאָה, הַזְּעָקָה הַזֹּאת, "אֵיכָה?!", מְהַדְהֶדֶת כְּקוֹל הָאוֹבֵד בַּתְּהוֹם לְלֹא תַּחְתִּית...
אָדָם, מִי אַתָּה? אֵינֶנִּי מְזַהֶה אוֹתְךָ עוֹד.
מִי אַתָּה, אָדָם? לָמָּה הָפַכְתָּ?
לְאֵילוּ זוָעוֹת נַעֲשֵׂיתָ מְסֻגָּל?
מַה גָּרַם לְךָ לְהַגִּיעַ לְשֶׁפֶל שֶׁכָּזֶה?
זֶהוּ לֹא עָפָר הָאֲדָמָה שֶׁמִּמֶּנוּ הוֹצֵאתִיךָ. עֲפַר הָאֲדָמָה טוֹב הוּא, מַעֲשֵׂה יָדַי.
זֹאתִי גַּם לֹא נִשְׁמַת הַחַיִּים שֶׁהִפַּחְתִּי בְּאַפֶּיךָ. רוּחַ זוֹ בָּאָה מִמֶּנִּי וְהִיא טוֹבָה מְאֹד.
לֹא, תְּהוֹם זוֹ לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת פְּרִי מַעֲשֶׂיךָ, מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, מַעֲשֵׂה לִבְּךָ...
מִי הִשְׁחִית אוֹתְךָ? מִי עִוֵּת אוֹתְךָ?
מִי זִהֵם אוֹתְךָ בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְנַכֵּס לְעַצְמְךָ אֶת הַטּוֹב וְאֶת הָרָע?
מִי שִׁכְנֵעַ אוֹתְךָ שֶׁהִנְךָ אֵל?
לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁעִנִּיתָ וְרָצַחְתָּ אֶת אַחֶיךָ, אַף הֶעֱלִיתָ אוֹתָם קָרְבָּן לְעַצְמְךָ. עָשִׂיתָ עַצְמְךָ לֵאלֹהִים.
הַיּוֹם, אָנוּ שָׁבִים לְכָאן כְּדֵי לְהַקְשִׁיב לְקוֹל הָאֱלֹהִים: "אָדָם, אֵיכָה?"
מִן הָאֲדָמָה עוֹלָה יְבָבָה כְּנוּעָה: רַחֵם עָלֵינוּ. לְךָ אֱלֹהֵינוּ הַצֶּדֶק, לָנוּ הַמְּבוּכָה וּבוּשַׁת הַפָּנִים.
בָּאָה עָלֵינוּ רָעָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר לֹא נַעֲשְׂתָה תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם. כָּעֵת, שְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ, שְׁמַע תְּחִנָּתֵנוּ, הוֹשִׁיעָה-נָא בְּרַחֲמֶיךָ, הוֹשִׁיעָה-נָא מִמִּפְלַצְתִּיּוּת זוֹ.
האל, כֹּל-יָכוֹל, נֶפֶשׁ מְיֻסֶּרֶת זוֹעֶקֶת לְךָ: שְׁמַע, וְרַחֵם-נָא!
חָטָאנוּ לְךָ, אַתָּה הַמּוֹלֵךְ לָעַד.
זְכֹּר-נָא אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ. תֵּן לָנוּ אֶת הַחֶסֶד לְהִתְבַּיֵּשׁ בַּמֶּה שֶׁאָנוּ, כִּבְנֵי הָאָדָם, יָכֹלְנוּ לְעוֹלֵל, לְהִתְבַּיֵּשׁ בָּאֱלִילוּת שֶׁאֵין שְׁנִיָּה לָהּ; בְּכָךְ שֶׁבָּזִינוּ וְחִירַבְנוּ אֶת בְּשָׂרֵנוּ שֶׁלָּנוּ, אוֹתוֹ לָשַׁת מִן הָרְגָבִים, אֶת הַבָּשָׂר שֶׁהֶחֱיִיתָ בְּנִשְׁמַת אַפֶּךָ.
לְעוֹלָם לֹא, האל, לְעוֹלָם לֹא עוֹד!
אָדָם, אֵיכָה?!
הִנְנוּ כָּאן, האל, בְּבוּשָׁה עַל מַה שֶׁהָאָדָם, שֶׁנִּבְרָא בְּצַלְמְךָ וּכְדְמוּתְךָ, יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת.
זְכֹּר אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ!
מאת אנשי רוח, במיוחד צאצאי אברהם העברי, ההומניסט הראשון שהביא לעולם את הערכים המוסריים המכוננים: אמת, קדושת החיים, כבוד האדם וצדק, מצופה שכנגזר מברית הייעוד העמית - ייעודם, ישאו את לפיד ההומניזם, המוסר והמצפון;
לאורו, נוכח המראות של זוועות חמאס מצד אחד והתמיכה לה הוא זוכה במבצרי הרוח והנאורות המערבית מצד שני, הם יקראו לעריכת בדק בית מוסרי בעולם ולא ילקו גם הם, בעיוורון מוסרי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה