7 באוקטובר: צה"ל הציג תמונה, אך לא תחקיר מלא

שלושת פרקיו של תחקיר מלחמה, כמו כל אירוע מבצעי אחר, הם:

א. שיחזור של תמונת האירועים

ב. ניתוח של תמונת האירועים לאור עקרונות המלחמה, כלליה וחוקיה

ג. העלאת מסקנות, לקחים והמלצות

שחזורה של תמונת האירועים הוא אתגר בכל אירוע מבצעי, בעיקר מפתיע מבחינתו של המתחקר. תמונת אירועי שני המבצעים לכיבוש החרמון הישראלי ב-1973 התבהרה לדוגמה לראשונה רק אחרי למעלה מעשר שנים. בכל מלחמות ישראל נותרו אירועים מבצעיים לא מעטים בלתי מפוענחים.

שחזורו של אסון ה-7 באוקטובר מסובך במיוחד, משום שהוא לא נוהל כמלחמה, אלא כאוסף גדול של מעשי פשע וקרבות טקטיים שנוהלו על ידי לוחמים בודדים ויחידות מאולתרות שנוצרו "מניה וביה" תוך כדי לחימה, בחירוף נפש של לוחמים ומפקדים כאחד.

חרף זאת, הצלחתו של צה"ל להכין, בזמן קצר יחסית ותוך כדי לחימה שעדיין נמשכת, תמונה מלאה, גם אם לא שלמה, של אירועי ה-7 באוקטובר, ראויה להערכה. אולם, מכיוון שממצאיו לא לוו בהגשת חלקי תחקיר המלחמה שלשמם הוא נערך – פרקי הניתוח, המסקנות, הלקחים וההמלצות, הצלחתו של צה"ל למלא גם את המשימה הזאת היא חלקית.

את החלקים החסרים בתחקירי המלחמה בדרגים הטקטי והאופרטיבי מספק תחקיר המלחמה ברמה האסטרטגית, שעיקריו הם אלה:

בשנים 1994–2004 בוצע בצה"ל מהפך דוקטרינרי, שהסב אותו מצבא שבהתאמה למדיניות ההגנה הלאומית נועד להיות בכוננות גבוהה קבועה להסרת איומים אפשריים על ישראל בעודם באיבם מחוץ לגדר במלחמת מנע מכריעה קצרה, לצבא שנועד להרתיע את האויב, גם בלי להכריעו. בגלל ניוונו של המרכיב היבשתי המתמרן-מסתער, צה"ל נשאר גם בלי יכולת אמיתית להכריע את אויביו.

בגלל המהפך הדוקטרינרי החתרני, בניגוד ללקח הראשי של מלחמת יום הכיפורים, אמ"ן שב להעריך (למעשה לנחש) את כוונות האויב ומצבו התודעתי, ולהתחייב לספק לצה"ל התרעה מודיעינית שמיסדי צה"ל הניחו שלא ניתן לסמוך על קבלתה, והיא אכן מעולם לא ניתנה.

בגלל התעלמות ארוכת שנים מוועדות וינוגרד ושומרון שהנחו את צה"ל לתקן את מחדל הסבתו של צה"ל לצבא מרתיע, המחדלים לא תוקנו, וכמו ב-2006 וב-2014, צה"ל הובס גם ב-2023.

בגלל היעדר עומק אופרטיבי להכלת מתקפה אפשרית על ישראל בתוך שטחה, ערב ה-7 באוקטובר, צה"ל היה ללא תוכניות הגנתיות למניעת הכרעתו במקרה של תקיפתו על ידי עוצבות הטרור המתמרנות של חמאס וחיזבאללה. מנגד, הוא גם היה ללא תוכניות מגירה וללא סד"כ יבשתי מספיק לממש כל סוג של מתקפה להסרת האיומים מחוץ לגדר יזומה על ידי ישראל: מנע, מקדימה או נגד.

בלי תוכניות אופרטיביות הגנתיות והתקפיות, כשהיא סומכת על אמ"ן שיספק התרעה אופרטיבית מקדימה על מתקפה צפויה של האויב - התרעה שכאמור מעולם לא סופקה ושעקרונות המלחמה האוניברסליים מחייבים להניח שהיא לא תינתן, גורלה הביטחוני של ישראל הופקר ערב ה-7 באוקטובר ביד המקרה והגורל.

הסבת צה"ל החלה ב-1994, ככל הידוע ללא עדכונו וללא קבלת אישורו של הדרג המדיני, בביטול ובסגירה של שלושה מוקדי עוצמתו המקצועית: ראש אג"ם, בונה הכוח ומתכנן הפעלתו המבצעית, תפקיד שאויש על ידי אלוף מנוסה שביצע קודם למינויו לתפקיד שניים ואפילו שלושה תפקידי אלוף אחרים, הוחלף בראש אגף מבצעים – תפקיד אלוף ראשון שהוקפץ מהדרג הטקטי היישר לראש הפירמידה האופרטיבית-אסטרטגית; פונקציית ראש מה"ד, תפקיד אלוף שכמעט כל רמטכ"ל בצה"ל מילא אותו, בוטלה; תוכנית פו"ם ברק, שכלקח ממלחמות יום הכיפורים ושל"ג, הוקמה במטרה לשפר את איכות המצביאות בצה"ל תוך גמילתה מהתמכרות ילדותית לניחושי אמ"ן ושאר גופי הביטחון על מצבו התודעתי של האויב, כוונותיו ותחושותיו, בוטלה מהיום למחר.

יתרונו המקצועי של הרמטכ"ל הבא, האלוף אייל זמיר, על כל מפקד אחר בצה"ל, על הדרג המדיני ועל יועצים ופרשנים ביטחוניים, מהם כאלה שחתומים אישית על הכנסת צה"ל לקומה מבצעית ארוכת שנים, הוא בהיותו בוגר תוכנית ברק. יתרון שמקנה לו את הידע לאן צה"ל צריך לחזור וכיצד יש להחזירו.

בהנחה שהוא מודע להשפעת ביטולם של מקורות עוצמתו המקצועית של צה"ל על כשליו המחרידים מאז 2006, יש לקוות שעם כניסתו לתפקיד, זמיר יודיע על חידוש פעולתם של שלושת המקורות. 

משימתו הראשונה של ראש מה"ד שיבחר – אלוף בעל ניסיון פיקודי קרבי, מומחה באמנות המלחמה, תורות צה"ל וההיסטוריה של מלחמותיו ולכן המגדלור המקצועי לבנייתו של צה"ל החדש-ישן, תהיה להשלים את תמונת אירועי ה-7 באוקטובר בפרקיו החסרים של תחקיר צבאי מקצועי שלם.