ישראל זקוקה ל"סוס אביר" טעון ריסון
נוכח הדרישה בממשלה שמחליפו של הרמטכ"ל הלוי יהיה רמטכ"ל התקפי ש"מבין בשביל מה הוא בא", נכון להדגיש כי רמטכ"ל בא לצורך אחד: כשם שרופא ומורה שואפים לרפא וללמד, כך הרמטכ"ל שואף להבטיח את ביטחון המדינה, ובמידת הצורך – לנצח במלחמה.
סוגיית מינוי הרמטכ"ל מעלה שוב את השאלה בדבר תפקידו וסמכויותיו, ובפרט את המתח הטבעי בינו לבין הדרג המדיני.
על פי פרק בתאוריית המלחמה של קלאוזביץ, המכונה "השילוש הבולט", קיימים שלושה מרכיבים עיקריים בהחלטת מדינה דמוקרטית לצאת למלחמה: העם, הצבא והממשלה. כל אחד מהם ממלא תפקיד שונה ומשלים.
בהבדל מהמדינאי, שנדרש לעשות הכול כדי למנוע מלחמה, תפקיד הרמטכ"ל (כנגזר מנוסחת "השילוש הבולט") הוא לראות "צל הרים כהרים", כלומר, לחפש ולזהות איומים פוטנציאליים עוד בשלבי התהוותם ולהיערך אליהם: להיות במוכנות גבוהה וקבועה לצאת למלחמה. מוכנות זו צריכה להיות גבוהה במיוחד כאשר לשם השגת הסכמים מדיניים נלקחו סיכונים ביטחוניים מחושבים.
בגלל התפקידים המנוגדים של הדרג המדיני והצבאי, שורר ביניהם במדינות דמוקרטיות מתח אינהרנטי תפקודי, שקיומו מעיד על בריאותה של הדמוקרטיה.
המתח בין הדרג המדיני והצבאי נועד להבטיח איזון: שהמדינה לא תצא למלחמה לפני מיצוי כל האפשרויות המדיניות למנעה, ומנגד – שבגלל מאמצי הדרג המדיני לא יוחמץ העיתוי הנכון ליזום מלחמה.
לרמטכ"ל צה"ל יש תפקיד ייחודי הנובע מתפיסת ההגנה הלאומית של ישראל, המבוססת על ההכרח להסיר איומים מחוץ לגבולות המדינה באמצעות מלחמות מנע יזומות.
כצופה הלאומי, תפקיד הרמטכ"ל הוא לעקוב בדריכות גבוהה אחר קצב צמיחתם של איומים פוטנציאליים על המדינה, לא רק כדי להתריע עליהם, אלא בעיקר כדי להתכונן להסרתם ולהמליץ בפני הדרג המדיני על העיתוי המאוחר ביותר האפשרי להסרתם במלחמת מנע קצרה, וככל האפשר – "זולה".
בשל תפיסת הביטחון הייחודית של ישראל והמתח הטבעי בין הדרג המדיני לצבאי, מתח זה בישראל חריף במיוחד.
יעידו על כך "מרד הגנרלים" בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים; המתח הגבוה שנוצר בין דדו כרמטכ"ל לדיין כשר ביטחון בבוקר היום שבו פרצה מלחמת יום הכיפורים; לחצי הדרג הצבאי להשמיד את הכורים הגרעיניים בעיראק ובסוריה ולחץ הדרג הצבאי ב-1982 לנצל את הפגיעה בשגריר ארגוב לשם הסרת האיום על ישראל מלבנון.
הסכמי השלום שישראל השיגה מאז מלחמת יום הכיפורים נחתמו עם ממשלות שאינן דמוקרטיות, ולכן חייבו נטילת סיכונים ביטחוניים מחושבים משמעותיים.
היה צפוי כי בגלל הסיכונים והתפרקות המזרח התיכון בעקבות האביב הערבי, המתח האינהרנטי בין הדרג המדיני, המחויב להגן על ההסכמים המדיניים ולהרחיבם, לבין הדרג הצבאי, המחויב להבטיח שהגנת ההסכמים המדיניים לא תפגע בהגנתה הצבאית של המדינה, יתעצם – דבר שלא קרה.
היו לכך שלוש סיבות: 1. רוח "קץ ההיסטוריה", שהפכה במאה זו את השימוש בכוח צבאי בחברות הדמוקרטיות לבלתי לגיטימי; 2. הסבת צה"ל, בהשפעת "קץ ההיסטוריה" והסכמי השלום, לצבא שלא נדרש עוד להביס את אויביו אלא להרתיעם; 3. כנגזר מרוח התקופה ומהסבת צה"ל לצבא מרתיע – הסרה מסדר היום לא רק של האפשרות והיכולת ליזום מתקפת מנע, מתקפה מקדימה או מתקפת מנע, אלא גם של הגנה על גבולות המדינה למניעת כיבוש שטחים וישובים ע"י כוחות אויב מתמרנים.
אסון ה-7 באוקטובר היה נמנע אילו ב-27 ביולי 2022, יום פרסומו של מסמך "חומות יריחו", נוכח יכולות האויב שפורטו במסמך לכבוש שטחים וישובים, "הצופה הלאומי" היה ממלא את תפקידו ומזעיק שמים וארץ.
לא מספיק אפוא שהרמטכ"ל הבא יהיה מקצועי והתקפי; כדי שהוא יוכל למלא את תפקידו כ"צופה הלאומי", עליו למהר ולשקם את צה"ל ואז בשיקול דעת מקצועי מתוך חובה לשמר איזון קבוע בין שלום למלחמה, לשמר את המתח האינהרנטי, החיוני והבריא, בין הדרג הצבאי לדרג המדיני;
אם הוא ייתפס כ"סוס אביר" טעון ריסון, נדע שהשתקמנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה