ההסדרה בלבנון ומה שאחריה

 יש לקוות שהשליח הוכשטיין והמדינאות הישראלית עושים כמיטב יכולתם להשגת הסדרה שתספק את צורכי הביטחון של ישראל, אך בחשיבה מפוכחת יש להניח שהתקווה עשויה להתממש רק בחלקה. 

הסיבה לכך היא פשוטה: בידי ישראל אין הישגים אופרטיביים צבאיים מכריעים, ברי המרה להישגים אסטרטגיים מדיניים מכריעים שייעודם להרחיק ככל האפשר את סבב הלחימה הבא וכאשר הוא יתחדש, להעניק לצה"ל תנאי פתיחה מבצעיים טובים. 

ב-1982, עם שלל הישגים צבאיים אופרטיביים מכריעים שכלל השתלטות על כביש ביירות דמשק, ניתוקה הפיזי של סוריה מלבנון, הפשטתה של סוריה מהגנת הנ"מ שלה והשגת שליטה צבאית ישראלית בביירות, ישראל הייתה יכולה לתבוע את סילוקו של צבא אשף מלבנון והוא סולק.

בתמורה להחזרת סיני, ישראל השיגה בתום מבצע קדש הסדר שפירז את חצי האי מכוחות צבא והרחיק את הצבא המצרי מערבה לתעלה, 300 ק"מ מגבולה הדרומי.

כמו ב-2006, גם במלחמת לבנון השלישית, הדרג המדיני בישראל מתייצב לדיוני ההסדרה בידיים ריקות מהישגים אופרטיביים צבאיים. 

ה"מכות הקשות והכואבות" בירי-מנגד שצה"ל מנחית על חיזבאללה כשנה ופירורי הישגיו הקרקעיים הטקטיים בפאתי דרום לבנון, הם לא שווי ערך להישג צבאי אופרטיבי משמעותי בר המרה להישג מדיני משמעותי.

הישגיו הצנועים של צה"ל אינם מפתיעים; במלחמת ההתשה שהוא אימץ מאז 2004 מאמץ הלחימה איננו מכוון להשגת ניצחון צבאי אופרטיבי או אסטרטגי, אלא לשחיקה, התשה, הלאיה והוגעת האויב, בתקווה שכוח הסבל שלו קטן יותר מכוח הסבל של ישראל ואזרחיה ולכן הוא יהיה הראשון שיתנדב להישבר ולהיכנע. 

צבא איננו יכול להחליף את עורו ולהיהפך בין לילה מצבא התשה לצבא הכרעה שמסוגל לספק לדרג המדיני ולהוכשטיין "קלפים" צבאיים חזקים.

לפיכך, יש להניח שההישגים המדיניים האופרטיביים במערכה נגד חיזבאללה יהיו צנועים - כמו ההישגים הצבאיים ולפי שעה אין כנראה ברירה, אלא להסתפק בהם ולקוות שהם יקדמו אולי את השבת החטופים. 

חיוני להפוך דף ולהתחיל מיד בהסבתו המהירה של צה"ל לצבא מכריע, כייעודו במדיניות ההגנה הלאומית, שצה"ל, כמו הדרג המדיני, התעלם ממנה למעלה מעשרים שנה. 

כנגזר ממדיניות ההגנה הלאומית ומאסטרטגיית צה"ל המחייבת, על צה"ל לשוב ולרכוש את היכולות הנדרשות להסרת איומים בעודם באיבם במלחמת מנע הכרעתית קצרה, בעיתוי יזום ע"י ישראל.

בסיום דיוני ההסדרה על הדרג המדיני ליזום את המהלכים הבאים: 

1. הפסקת שירותם של הרמטכ"ל ומפקדי הפיקודים בדרום ובצפון והחלפתם בממלאי תפקידים אחרים.

2. מינוי וועדת חקירה שתידרש להשיב בזמן הקצר ביותר האפשרי על שאלה אחת: סיבת ההתעלמות מוועדות וינוגרד ושומרון שב-2007 הנחו את צה"ל לשוב ולהיהפך לצבא הכרעה. 

3. לשקול להגיש כנגד שלושה בעלי התפקידים המוחלפים כתבי אישום על כך שהגנת המדינה ערב ה-7 באוקטובר וכן המתקפות לרצועה וללבנון תוכננו ונוהלו לכאורה, תוך התעלמות מוחלטת מעקרונות המלחמה וכלליה האוניברסליים ומתו"ל צה"ל שמחייב כדין חוק מדינתי.

4. להעביר את מפקדי צה"ל מדרג סא"ל ומעלה הסבה מקצועית קצרה ומהירה לתורות ההכרעה המחייבות ע"פ חוק. 

5. למנף את שיקומו וחיזוקו של הדרג המתמרן–מסתער – הקורבן הראשי להפיכתו של צה"ל מצבא מכריע, לצבא ש"מכה את אויביו מכות קשות וכואבות עד שיבינו"; מה יבינו? - שצה"ל הוא צבא מרתיע ומחובתם עקב כך להתנדב ולהיכנע, גם בלי הכרעתם, מיגורם והבסתם. 

בשיקום מקצועיותם של מפקדי צה"ל ובשיקום הדרג היבשתי המתמרן-מסתער, יתוקנו שתי התורפות הראשיות שגרמו לאסון ה-7 באוקטובר ולחוסר יכולתה של ישראל לסיים את המערכות בעזה ובלבנון בהסדרה מדינית ראויה.