ישראל נקלעה בהאג למארב תרבותי
הוצאת צווי המעצר נגד מנהיגי ישראל היא עדות חותכת נוספת לתהום הערכית ששוררת בין הליברליזם המערבי המודרני לליברליזם המקורי העברי שקדם לו ב-4000 שנה.
ערכיו של הליברליזם העברי הם ערכיה של הדמוקרטיה הישראלית שקבועים במגילת העצמאות ובחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.
ההבדלים המהותיים בין שתי התרבויות הליברליות, שהביאו לעולם את בשורת שחרורו של האדם מעריצות, הם אלה:
1. בעוד שהליברליזם העברי מניח שקיימת אמת אובייקטיבית אחת שעל האדם להתאמץ לגלותה ולהבינה, "האמת" בליברליזם המערבי (לא במדע) היא "יחסית" ובגרסתה הפוסט מודרנית, "נרטיבית" - סיפרית.
2. בעוד שהליברליזם העברי מכיר בעובדת היבראו של האדם חסר רסנים מולדים לאיזון הרציה, היצר והיצירה ולכן, כדי ליצור צדק חברתי, הוא מציידו במוסר של אחריות לנשיאה בחובות להגבלת דחפיו וסיפוקיו, הליברליזם המערבי מניח שהאדם הוא "טוב"; כפיצוי על שלילת זכויותיו של "הפרא האצילי" (האדם המלקט) צאצאיו מפוטמים בזכויות אדם, שהן בלתי מאוזנות במוסר סדור של חובות האדם.
עדות לכך מספק החוקר תומר פרסיקו בספרו החדש "ליברליזם"; מצוין בו שתורפת הליברליזם המערבי היא ש"הוא אינו מספר סיפור": הוא "אינו מספק כיוון ספציפי, ומשאיר לפרט את הנטל ואת האחריות לעצב את דרכו בעצמו".
תולדות המערב המודרני הם תולדות שרשרת הקטסטרופות החברתיות שחולל מאז המהפכה הצרפתית הליברליזם "שאיננו מספר סיפור" ושפרטיו משוטטים בחיפוש תמידי אחרי "כיוון ספציפי".
קורבנותיו הסדרתיים של הליברליזם המערבי שמניח שהאדם הוא "טוב", הם היהודים ומאז הקמת מדינתם, גם ישראל; חטאם הוא הבאתו לעולם של הליברליזם שכדי לרסן את האדם על מנת לחולל צדק חברתי, יש לו ספור.
ספור מהפכת החרות העברית הוא פשוט: במקום שוטטות בחיפוש אחרי "כיוון ספציפי", הפרטים מונחים בליברליזם העברי לדבוק במוסר שערכיו הם תרגום לשפת אדם של חוקים שמונעים תוהו ובוהו בטבע; דבקות הפרטים בערכים שמקורם בחוקים שמונעים תוהו ובוהו בטבע, נועדה למנוע תוהו ובוהו חברתי ועקב כך את אובדן חרותם של הפרטים.
בגלל גזירת כל ערך מחוק בטבע, הערכים ('שלום', 'אמת', 'קדושת החיים', 'אהבת הזולת' ואחרים) הם אמת אובייקטיבית קבועה ונצחית כחוקי הטבע; המשתנה מדור לדור, היא ההתקדמות בהבנת האמת שבבסיס הערכים.
דבקות הפרטים במוסר נועדה כאמור למנוע תוהו ובוהו ולחולל צדק חברתי; דבקות השופטים באמת, בחוק ובמוסר שממנו החוק נגזר, נועדה לחולל צדק משפטי; אם הצדק שנעשה על ידם נראה, נעשה שלום - הרמוניה חברתית.
זו הייתה אשליה לצפות שכליברלים מערביים, שפטורים מעול מוסר האמת והצדק, שופטי האג יוציאו תחת ידם פסיקה שתעשה עם ישראל משפט צדק; היה ברור מראש שהאג הוא מארב אויב תרבותי.
לפסיקה האבסורדית של האג יש להתייחס כהכרזת מלחמה של ברית אנרכיסטים שנכרתה בעשורים האחרונים בין טרור שניתק עצמו מהמוסר, לבין ליברליזם חסר "כיוון ספציפי", שבהכרזה "אלוהים מת", גם הוא ניתק עצמו מהמוסר.
ישראל לכודה כעת בקרקעית בור המארב התרבותי שכרו לה בהאג, אכזריות טרוריסטית מנותקת מאמת ומוסר וחמלה ליברלית, שכמו האכזריות הטרוריסטית, גם היא מנותקת מאמת ומוסר ולכן היא לא פחות מסוכנת מהאכזריות.
על ישראל להוציא מתוק מעז וליזום מתקפת נגד תרבותית שיעדה הוא לא תיאטרון האבסורד של האג, אלא הליברליזם המערבי.
המטרה צריכה להיות ריפויה של הדמוקרטיה המערבית מנכותה הכרונית המולדת שפוגעת בישראל חדשות לבקרים; על פי בן גוריון זהו יעד של הדמוקרטיה הישראלית: "ואשר לדמוקרטיה מערבית – אני בעד דמוקרטיה יהודית. "המערבית" לא מספיקה...יש לנו תוכן יהודי מיוחד – שצריך להיות נחלת העולם. ערך החיים וחירות האדם עמוקים אצלנו, לפי תורת הנביאים, מאשר בדמוקרטיה המערבית".
שותפה לישראל במערכה התרבותית צריכה להיות ארה"ב, שהטלטלה החמורה שהדמוקרטיה שלה עוברת היא בגלל נטישת חזון מקימיה שראו עצמם כבני ישראל שיצאו ממצרים. הכרזת העצמאות האמריקנית, פעמון החרות ופסלו של משה אוחז בלוחות הברית, המוצב בבית המשפט העליון של ארה"ב, הם עדויות חותכות לסוג הליברליזם שאבות האומה האמריקנית בחרו.
ישראל צריכה להגיב על החלטת האג בתקיפות בה הגיב בן גוריון בדצמבר 1949 על החלטת האו"ם לבנאם את ירושלים: העברה, בין לילה, של הכנסת ומשרדי הממשלה מתל אביב לירושלים.
נכון לנצל את האימה הביטחונית שאירופה שרויה בה, הטלטלה הערכית שעוברת על הדמוקרטיות הליברליות, ההתפכחות מרעיונותיו הפרוגרסיביים של הליברליזם המערבי והוקעת פסיקת האג ע"י דמויות מפתח בממשל האמריקני הנוכחי והבא, כדי ליזום שלושה מהלכים:
1. הכרזה של הממשל האמריקני הנוכחי או הבא על כוונתו להעביר את בית הדין של האג לעיר בה הובאה לעולם לפני 4000 שנה (עוד מימי מלכיצדק) בשורת האמת, הצדק והשלום – ירושלים.
2. גיוסה של אליס סטפאניק, השגרירה האמריקנית המיועדת לאו"ם (שחשפה את מערומיהן הערכיים של נשיאות שלוש האוניברסיטאות המובילות בארה"ב) לפרויקט שגם יחבר את ארה"ב לערכי מקימיה שננטשו: הסבתה של הכרזת האו"ם מ-1947 על ”זכויות האדם", להכרזה חדשה: "חובות האדם וזכויותיו". רנה קאסן, יהודי ניצול שואה, שהיה חבר הוועדה שניסחה את ההכרזה ב-47, ראה את הנולד והציע לכלול בהכרזה גם את חובות האדם, אך הצעתו נדחתה; הגיעה העת לשוב ולאמץ את הצעתו.
3. התאמת דיני המלחמה לתופעה מפלצתית חסרת תקדים בתולדות האנושות: התמודדות עם טרור חסר עכבות, לא רק אנושיות, אלא עכבות של יצור חי: מפלצת דמוית אדם שפועלת נגד האינסטינקט הקיומי ונגד אינסטינקט ההורות הטבועים בכל יצור חי והופכת בכך את שדה הקרב ממלכת אי הוודאות, שניתן וחיוני לפעול בה לאור עקרונות ודיני מלחמה, לממלכת תוהו ובוהו; דבקות בשדה הקרב הכאוטי בחוק, הופכת את הנלחם בטרור המפלצתי, לחסר עכבות בעצמו, כמו יריבו המפלצתי. בגלל עיוורונה ארוך השנים של ישראל לתופעה המזוויעה, היא מושבת כעת על ספסל הנאשמים.
ספק אם האו"ם יאמץ את ההכרזה המעודכנת על חובות וזכויות האדם, אך חשיבותה הוא לא באישורה, אלא בדיון התרבותי, הראשון מסוגו, שילווה את הכנתה: בירור יסודי של פגמיו הערכיים והסיבה לנכותו התרבותית המתמשכת של המערב הליברלי.
נכותה של הדמוקרטיה המערבית היא לא מסקנה חדשה; עמנואל קאנט עמד עליה כבר לפני 200 שנה כשהזהיר, שבהעדר מוסר אינהרנטי לבחינה ערכית של החלטות המתקבלות ברוב דמוקרטי, יכולה לקום בתהליך כשר דמוקרטית, מדינה לבני שטן.
כראיה לצדקת תחזיתו של קאנט, בגלל שהאג הוא בית משפט חסר יכולת להפעיל שיפוט מוסרי, מנהיגי ישראל - המדינה הדמוקרטית היחידה שיש לה מוסר מדינתי הקבוע בחוק יסוד, שהותקפה ע"י שטן בדמות אדם, שנבחר בתהליך דמוקרטי כשר למהדרין - הם אלה שהאג מוציא נגדם צווי מעצר...
כדמוקרטיה ליברלית עברית ע"פ חוק יסוד, על ישראל ליזום את מתקפת הנגד התרבותית לאלתר, בידיעה ברורה שהיא תיהנה בו, כדברי בן גוריון, מעליונות ערכית מובהקת. חשוב רק שכלקח מניהולה של "תקומה", המערכה התרבותית אכן תתוכנן ותנוהל כמערכה.
לעיון נוסף מאמרים שפורסמו השבוע בתקשורת:
https://www.inn.co.il/news/653909
תגובות
הוסף רשומת תגובה