"כן, לשבור!"
כשהנשיא ביידן מפציר בישראל למתן את פעולת התגמול retaliation כנגד אירן וכשצרפת מעבירה לישראל הסבר אירני לפיו מתקפת הטילים נגד ישראל הייתה שקולה ומדודה ומצופה מישראל שתגיב באופן דומה, ברור לחלוטין שמשהו במלחמה שישראל מנהלת כעת השתבש.
ישראל טרם הבהירה לעולם ואולי גם לעצמה,
שהיא כבר לא מנהלת מלחמת התשה שנועדה להרתיע את אויביה ע"י הנחתת "מכות קשות וכואבות" והעברה של "מסרים" מרתיעים, אלא מלחמת הכרעה שנועדה
להסיר את האיומים עליה.
התעלמות ארוכת שנים ממדיניות ההגנה
הלאומית לפיה ישראל לא תנהל מלחמות בשטחיה, אלא 'מחוץ לגדר' ומהאסטרטגיה הצבאית של הסרת איומים במלחמת מנע מקדימה, שנועדה לממש את המדיניות, גרמה לצמיחתן של מפלצות הטרור באירן,
בלבנון וברצועה;
במצב הנוכחי הדרך היחידה להסרת המפלצות שנבנו 'על הגדר' היא בגריסת מרכיביהן במלחמת הכרעה פלנקסית איטית, קרקעית ואווירית, כברצועה ובדרום לבנון; זו מלחמה רחוקה מאד ממלחמת ההכרעה התחבולנית במהלכי בזק קרקעיים מתמרנים, שניתן היה לבצע ב-2006 וב-2014, אילו צה"ל לא הפך עצמו מצבא מכריע למרתיע.
את האיום האירני לעומת זאת, בגלל שהוא איום
מדינתי, ניתן להסיר גם בלי גריסת מרכיביו הבודדים, אלא במהלכי הכרעה תחבולניים
מהירים;
לרשותה של ישראל עומדת לשם כך עליונותה
הצבאית ההתקפית בממדי האוויר, הים והסייבר וכן עליונותה ההגנתית הפאסיבית והאקטיבית,
האוטונומית ושל בנות בריתה.
להכרעתה של מדינה נדרשים זיהויים של מקורות
עוצמתה (מרכזי כובד) הצבאיים והכלכליים וכן נכסים חיוניים לקיומם של מרכזי הכובד וגם
אמנות ריכוזם של משאבים צבאיים נתונים ומיצויים לשם השמדת הנכסים החיוניים;
כתגובת שרשרת להשקעה קטנה יחסית בהשמדת
הנכסים החיוניים, משיגים רווח מכסימלי בגלל ניטרולם של מקורות העוצמה המדינתיים, minimax קלאסי.
מקורות עוצמתה הצבאית המאיימים של אירן
הם מלבד הגרעין, כוחה הימי ואמצעי הירי מנגד; מקורות עוצמתה הכלכלית הם הנפט,
אמצעי השינוע שלו ושל סחורות אחרות ומערכות הסייבר המדינתיות.
פגיעה בנכסיה החיוניים של אירן, אפילו
לא בכולם, יהפכו אותה בעזרת ניטור אקטיבי משלים תמידי לנכה צבאית וכלכלית, עד
לסילוק החומייניזם, כמו הקומוניזם והנאציזם;
הפיכתה של אירן לנכה כלכלית וצבאית צריכה
להיות אפוא משימת צה"ל המיידית הראשית, שקודמת להשלמת משימותיו בלבנון
וברצועה;
אם ניתן לממשה במהלך אסטרטגי רציף אחד,
יש לבצעו מיד עם השלמת ההכנות הנדרשות להוצאתו לפועל ולפני הצטיידותה של אירן
במערכות הגנה אווירית מתקדמות רוסיות.
מטרת המלחמה המדינית שממנה צריכה להיגזר
משימת צה"ל באירן, חייבת לעמוד מעל למטרת המלחמה העכשווית שהיא החזרת החיים
בישראל למסלולם באמצעות הסרת האיומים הצבאיים הקרובים והרחוקים עליה;
הפיכתה של אירן ע"י צה"ל למדינה
נכה שנאבקת על קיומה, צריכה לשרת את חזון הפיכתה של ישראל – המדינה הדמוקרטית
היחידה בין אירופה להודו, להגמון האזורי; מי שהודות לו, השליטה במקור האנרגיה
הגדול ביותר בעולם, בתעבורה הימית בתעלת סואץ ובים האדום וכן בקו התעבורה היבשתי ("הרכבת
ההודית") המתוכנן לחבר את עורקי המסחר והאנרגיה באוקיינוס השקט ובאוקיינוס
האטלנטי, נמצא בידיים דמוקרטיות – סוניות ולא בידיים פאנטיות שיעיות, מגואלות בדם
יהודי.
את הנימוק הזה ישראל צריכה להעמיד כנגד
הניסיון להניא אותה מלתקוף את הנפט האירני, בטענה שתקיפתו תגרום להאמרת מחיר הדלק
בעולם ולהתחזקותה הכלכלית בטווח הקצר של רוסיה.
כמו ישראל, גם המערב הדמוקרטי התנער אחרי
קריסת הקומוניזם מחובותיו הביטחוניות וכמוה, כדי להחזיר את הביטחון לאזור ולעולם, גם עליו לשלם מחיר כואב.
אם לצה"ל יש את היכולת למלא את
המשימה כנגד אירן, גם בחלקה, יש להזדרז ולממשה, ברוח מאמרו הידוע של ז'בוטינסקי, "כן,
לשבור!" (במקור ביידיש: יאָ, בּרעכען!).
תגובות
הוסף רשומת תגובה