בלי הסרה אין "הסדרה"
"הסדרה" בסיומה של מלחמה היא המרה (שמבצע הדרג המדיני) של ההישגים הצבאיים בהישג מדיני שמקדם את מימוש המטרה המדינית של המלחמה; מלבד השבת שבויים, ההישגים המדיניים שאליהם שאפה ישראל בכל המלחמות היו שניים ראשיים: 1. מניעה באמצעים מדיניים של התעצמות האויב המובס כדי לדחות ככל האפשר את סבב הלחימה הבא; 2. יצירת תנאי פתיחה מבצעיים טובים בסבב הלחימה הבא.
במלחמות המאה הקודמת דיוני "ההסדרה"
נערכו בסיום המלחמה אחרי ההסרה של האיומים שבגללם המלחמה פרצה - כמלחמת-מנע,
ביוזמת ישראל, או כמלחמת–נגד, בתגובה לתקיפת ישראל.
ההסרה של האיומים הייתה ככלל תוצאה של: 1. הכרעת האויב ומיטוט מערכת הלחימה שלו במהלכי תמרון אופרטיביים תחבולניים מהירים
לעומק שטחי האויב; 2. השמדה מאסיבית של כוחות האויב או כאלטרנטיבה, כיתורם ויצירת
איום בר מימוש מידי להשמדתם; 4. השתלטות על נכסים קרקעיים אופרטיביים ואסטרטגיים של
האויב בעומק שטחיו קרוב ככל האפשר לבירה.
"ההסדרה" שהושגה אחרי
של"ג (1982) ניקתה את לבנון לחלוטין ממחבלי אש"ף ומצבא סורי ומנעה ירי
קטיושות לעבר הצפון, למעלה מעשרים שנה; "ההסדרה" הושגה הודות לטנא מלא
הישגים צבאיים (ולא מעט מחדלים) שצה"ל הגיש לדרג המדיני: 1. כיבוש דרום לבנון
וטיהורה ממחבלים; 2. ההשתלטות על כביש ביירות – דמשק, שניתקה את סוריה מלבנון; 3.
שליטה בביירות; 4. הפשטתה של סוריה ביום הרביעי למלחמה (מבצע ערצב 19) מיכולות
ההגנה האווירית שלה.
הסבתו של צה"ל בתחילת מאה זו מצבא מכריע
למרתיע – שמתיש את אויביו, בעיקר באש מנגד, שללה ממנו את היכולת למלא את ייעודו שכנגזר
ממדיניות ההגנה הלאומית הוא הסרה מהירה של איומים במלחמת מנע מקדימה,
או למצער, במתקפת נגד מאוחרת.
כצבא מרתיע – מתיש, שנותר חסר יכולת
להכריע, צה"ל כפה על ישראל במאה זו מלחמות התשה ארוכות שבהן היא לא שולטת במשך
המלחמה, בהיקפה ובעצימותה.
מאחר ומלחמת התשה היא מטבעה עקרה
מהישגים צבאיים שכופים על האויב חוסר אונים מבצעי שניתן לתרגמו לקלף מיקוח חזק ב"הסדרה"
מדינית, ישראל איבדה בשלוש המלחמות האחרונות: 1. את השליטה בהכתבת עיתוי סיומה של
המלחמה; 2. את היכולת להשיג הסדרים מדיניים חזקים שימנעו את התעצמות האויב 3. את
היכולת להקנות לצה"ל עליונות מבצעית בסבב הלחימה הבא; 4. למנוע את צמיחת המפלצות
הצבאיות שהמיטו עליה את אסון ה-7 באוקטובר והפכו את חיי אזרחי הצפון לגיהינום.
"ההסדרה" המדינית העקרה
שהושגה בסיומן של מלחמת לבנון השנייה (2006) וצוק איתן (2014) כמו
"ההסדרה" שהושגה בסיומה של מלחמת ההתשה בתעלה (1970) שהייתה עקרה ולכן אפשרה
למצרים לקדם את הטילים לתעלה, דקות אחדות לאחר כניסתה של הפסקת האש לתוקף, היו צריכים
לשמש באוקטובר 23 תמרורי אזהרה מסכנת היקלעות למלחמת התשה שלישית במאה זו;
מדברי הרמטכ"ל על כך ש"חיזבאללה
יקבל עוד מכה ועוד מכה - עד שיבין" ברור
שהלקח לא נלמד וצה"ל שהוסב בתחילת מאה זו לצבא מרתיע – מתיש נשאר כזה גם אחרי
מלחמה שכבר כיום היא ארוכה יותר ממלחמת העצמאות; בניגוד ל-48 היא מרובת "מכות
כואבות" ו"סמלי ניצחון" אך עניה להחריד בהישגים אופרטיביים ואסטרטגיים
מכריעים, למעט הישג ניתוקה (המאוחר מאד) של הרצועה ממצרים וחשיפת מערומי ההגנה האווירית
של אירן.
קרבות התמרון (למעשה שרשרת של קרבות הבקעה פלנקסית) שצה"ל מנהל בכפרים הלבנונים הסמוכים לגבול אינם נגזרים מרעיון תחבולני אופרטיבי להסרת האיום הלבנוני; לפיכך, תרומתם של ההישגים הטקטיים (הראויים לכשעצמם להערכה רבה מאד) להבאת חיזבאללה למצב של חוסר אונים מבצעי אופרטיבי שיקנה לישראל יתרון במשא ומתן המדיני האסטרטגי להסדרת הפסקת אש, היא נמוכה מאד. עם הישגים טקטיים בלבד, תוך דילוג על השגת הישג אופרטיבי, לא ניתן להשיג יעד אסטרטגי.
ישראל לא יכולה "לעשות מעשה כזמרי
ולצפות לשכר כפנחס", כלומר, אין לצפות מצבא שנהפך ממכריע למרתיע–מתיש, שבלי הסרה
צבאית של האיום יאפשר לדרג המדיני השגת "הסדרה" מדינית בעלת
ערך לקדום המטרה המדינית של המלחמה.
בפני ישראל עומדות כעת שלוש דרכי פעולה
אפשריות: 1. במקום כל המכות המתוכננות להרתעת חיזבאללה "עד שיבין",
לאגדם במכה אחת גדולה שעשויה לגרום להכרעתו ועקב כך להסכמתו להפסקת לחימתו
בתנאיה של ישראל; 2. לנצל את הסד"כ המתמרן הגדול שרוכז בפיקוד הצפון ואת
יכולותיו המרהיבות של חיל האוויר, לשם השתלטות מהירה ככל האפשר על מרחב הליטני כולו,
במהלך אופרטיבי תחבולני מהפך (קכבבנ"ה) נמוך שחיקה ככל האפשר; בסיום המהלך יושלם טיהורו
השיטתי של המרחב ו"גילוחו" מישובים שיעיים שכל אחד מהם הוא מתחם לחימה צבאי; 3. ניצול ההישג האסטרטגי ואפילו
הגאו-אסטרטגי של הפשטת אירן מיכולות ההגנה האוויריות שלה כדי לשכנע אותה לפעול להשגת
"הסדרה" מהירה בלבנון; אם היא לא תשוכנע, הפעלת מאמץ צבאי מרוכז לקידום מיטוטה
הצבאי והכלכלי המהיר, כשם שמבצע ערצב 19, קידם את מיטוטם של ברה"מ והקומוניזם.
ימים אלה שהם "זמן בין שמשות"
שלטוני (אינטררגנום) קלאסי הם הזדמנות לחריגה (אחראית) מהשגרה ולישראל אסור להחמיצה.
https://mida.org.il/2024/10/31/%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%a2%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a1%d7%93%d7%a8/
https://www.misgavins.org/shai-in-iran-we-achieved-a-geo-strategic-decision/
תגובות
הוסף רשומת תגובה