משימת 8200 לספק התרעה ברצועה הייתה בלתי חוקית בעליל
במכתב פרישתו כותב מפקד 8200 שהוא לא הבין שלא ניתן היה לבסס את ההגנה מפני מתקפה אפשרית של שתי דיביזיות קומנדו של הנוחבה, על קבלת התרעה מבוססת אמצעיו הטכנולוגיים של 8200.
במילים שלו: "באופן אישי, כשלתי
בכך שלא הבנתי את הצורך, ולכן לא שיקפתי די את הצורך שבמציאות הייחודית בגבול עזה.
אנחנו כמערכת מחויבים לניהול סיכונים אחר, הנגזר ממרווח הטעות המזערי הקיים בגזרה
הזו. לא הצבעתי על כך שבמציאות שבה יש, הלכה למעשה, שתי דיוויזיות קומנדו של
נוח'בה בגבול עזה, במרחק דקות בודדות מיישובים ישראליים ואויבים שנפגשים שוב ושוב
עם עוצמתו של המודיעין הישראלי ומפנימים זאת, לא ניתן להסתמך על מרחב התרעה
סיגינטי לצורך הערכות אופרטיביות, ובוודאי שלא נכון לבנות על כך שביום פקודה נצליח
להשיג את ידיעת הזהב. האחריות על חלקה של 8200 בכישלון המודיעיני והמבצע מוטלת
כולה עלי".
מפקד 8200 הוא קודם למומחיותו הטכנולוגית והמודיעינית קצין
צה"ל, שכמו קציני כל החיילות האחרים, מחויב לפעול לאור תורת הלחימה של
צה"ל, שדינה כדין חוק מדינה, שהתעלמות ממנו (לא שגיאה באופן יישומו) היא בגדר
עבירה פלילית;
כקצין מודיעין, היה עליו לפעול גם לאור
התורות המקצועיות של חמ"ן ו-8200, שאמורות להיגזר מתורות הלחימה, כדי לשרתן.
לאור הידע המקצועי הקציני הכללי שלו מפקד
8200 היה אמור להכיר את הנחות היסוד של תורת ההגנה שעיקרן הוא: 1. מגן לעולם עלול
להיות מופתע 2. קו המגע בהגנה לעולם עלול להיפרץ 3. בהתבסס על העומק הקרקעי שעומד
לרשותו, על מגן להיערך מראש להכלת התוקף בשטחיו ובכך למנוע את הכרעתו, למרות הפתעתו
המצבית האפשרית בהחלט.
כקצין מסייע מודיעיני, לאור עקרון מלחמה ראשון 'הדבקות במשימה לאור המטרה', מפקד 8200 היה אמור להכיר את תוכנית ההגנה שלמימושה הוא נועד לסייע; אם הוא היה מכיר אותה, הוא היה אמור לזהות בה את התורפה שאותה גילה רק אחרי ה-7 באוקטובר: גבול הרצועה חסר לחלוטין עומק אופרטיבי קדמי לסיכול הגעתן של שתי דיביזיות הקומנדו לגדר, שלא לדבר על העדר עומק אחורי, להכלתן בתוך הגדר;
אם, כנדרש לאור עקרון המלחמה הראשון, הוא היה מבקש להכיר את תוכנית המתקפה המקדימה לתוך הרצועה, שכדי להפעילה (על מנת לסכל את הגעת דיביזיות הקומנדו של חמאס לגדר) נדרשה ההתרעה המקדימה של 8200, הוא היה מגלה שאין 'תוכנית מגירה' כזאת.
יש להניח שכקצין מודיעין, מפקד 8200 היה אמור להכיר שתי עובדות
היסטוריות מכוננות בתולדות החיל וצה"ל: 1. אמ"ן מעולם לא הצליח למסור
התרעת מודיעין מצבית על מתקפה קרקעית אופרטיבית צפויה 2. לאור כשלונו של המודיעין
להתריע ב-73, הלקח הראשי ממלחמת יום הכיפורים היה, שעל צה"ל להיערך להגנת
המדינה לאור הנחת היסוד המקצועית לפיה הוא לא יקבל התרעה.
אם כקצין בכיר, בתפקיד חיוני ביותר
לאבטחת קיומה של המדינה, מפקד 8200 היה מכיר את מדיניות הביטחון של ישראל ואת
האסטרטגיה הצבאית שנגזרה ממנה, הוא היה חייב להזכיר לממונים עליו שהדרך היחידה
להתמודד עם האיום האופרטיבי שנוצר בגבול הרצועה, היא הסרתו (כמו ב'קדש' וב'של"ג'),
במלחמת מנע מוקדמת, ביוזמתה של ישראל.
מאחר ותוכנית ההגנה על גבול הרצועה (כמו
בגבול לבנון) התעלמה לחלוטין מתורת ההגנה ועקב כך היא הייתה בלתי חוקית, גם משימת
המודיעין שנגזרה ממנה - לספק התרעה מצבית אופרטיבית, בלי שקיים 'זמן ומרחב'
אופרטיבי למסירתה ובלי שקיים עומק להכלת מתקפת פתע, במקרה שמסירת ההתרעה נכשלה, גם
היא הייתה בלתי חוקית.
מחדליו המקצועיים של מפקד 8200 היו
נמנעים, אילו ראש אמ"ן ומעליו, מתאמו המקצועי, ראש אגף המבצעים, היו פועלים
לאור תורות צה"ל המחייבות על פי חוק; אילו המשמעת המקצועית הייתה נשמרת על
ידם, הם היו נמנעים מלהטיל על 8200, שהוא נכס יקר ערך ומקור לגאווה לאומית, את המשימה
הבלתי חוקית מקצועית ולכן המכשילה והמבישה.
מאחר ומשימת 8200 התנגשה לא רק עם
התו"ל והניסיון שנצבר בצה"ל, אלא גם עם השכל הישר, היא עומדת בהגדרה של
משימה בלתי חוקית בעליל - משימה שעל מקבלה לסרב למלאה, משום שמתנוסס עליה דגל שחור,
במקרה המודיעיני, ספוג בדמם של קורבנות המחדל ב-73.
צריך לקוות שמחליפו של ראש אמ"ן,
שבתפקידו הקודם היה רח"ט מבצעים – מי שכנראה הטיל על אמ"ן את משימת
האיסוף הבלתי חוקית, שנגזרה מתוכנית הגנה בלתי חוקית שהוא היה זה שהכין אותה או אישר
אותה, למד את הלקח המכונן מאסון ה-7 באוקטובר:
על הפיקוד העליון
להיפטר מיד מפרדיגמת ההרתעה שבה הוא שבוי מאז 2002 ובהתאם להנחיות וועדות 'וינוגרד'
ו'שומרון' מ-2007, לשוב ולהפעיל את צה"ל מיד, כצבא מכריע, לאור דוקטרינת הלחימה
ההכרעתית המקורית שלו, שעל פי הוראות
הפיקוד העליון (ההפ"ע) דינה כדין חוק מדינה
מצופה אפוא מראש אמ"ן הנכנס שיפתח את
מילוי תפקידו בעריכת סמינר מפקדים שייועד להטמעה חפוזה בקרב קציני חמ"ן של
עקרונות המלחמה וכלליה ובראש ובראשונה לעקירה משורש של העבירה המקצועית החמורה שהושרשה
באמ"ן אחרי 67: "להעריך" (בפועל לנחש) את מצבו התודעתי של האויב, עומק
מורתעותו ותחושותיו.
מבצע הביפרים (שילוב של יצירתיות וגאונות טכנולוגית שבוזבזה
כדי להרתיע את חיזבאללה, במקום לנצלה במערכה הכרעתית,
למיגור כוחו והבסת צבאו) מוצג כביכול כמוצלח, משום שהוא יצר אצל נסראללה "תחושת
נרדפות"; אם ה"הערכה" הזו היא של אמ"ן, ברור לחלוטין
שהוא לא למד דבר ולא שכח דבר.
כדי שמפעילי אמ"ן באגף המבצעים לא ישובו
ויטילו עליו משימות פסולות מקצועית שמיועדות לאפשר "להכות את האויב מכות קשות וכואבות", במקום להביסו במהלך אופרטיבי תחבולני הכרעתי, חיוני לזמן לסמינר אמ"ן גם את ראש חטיבת
המבצעים, את ראש אגף המבצעים ואת הרמטכ"ל, אם הוא יכול לפנות לכך זמן וחשוב שהוא יפנו.
הפיכת החשיבה במטכ"ל מהרתעתית,
מבוססת ניחושים ומוכוונת להנחתת "מכות קשות וכואבות", לתחבולנית הכרעתית, מבוססת הערכות מפקד של ניתוח
עובדות אובייקטיביות מוצקות בלבד, לאור עקרונות המלחמה וכלליה, היא כעת משימת הרמטכ"ל הראשונה, משימה שבגלל חשיבותה קודמת לכל
משימה אחרת שלו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה