קריאה לבדיקה דחופה של הקוד האתי של צה"ל
במקביל להכנסת הדוקטרינה ששללה מצה"ל את יכולתו לסיים מערכות בהכרעה וניצחון מהירים, צה"ל אימץ קוד אתי;
על אף "פרשת דויימה", עליה
כנראה נכתב "ועל זאת" של אלתרמן ו"פרשת נירים" המטלטלת, כמעצב
צה"ל, בן גוריון לא ראה צורך בקוד אתי צבאי;
הערובה למוסריות צה"ל הייתה מבחינתו
דבקות בעקרונות המלחמה וכלליה האוניברסאליים ובמוסר הנביאים שבמגילת העצמאות.
בגלל המהפכה הדוקטרינרית, מאז 2002 צה"ל לא סיים שום מערכה בהכרעה
וניצחון; בגבולות המדינה צמחו איומים שתפחו לממדים מפלצתיים וישראל נקלעה לרצף של
מלחמות התשה; היא לא שולטת במשכן, בעצימותן, בהיקפן ולא יכולה להפסיקן
ביוזמתה.
מדבריו בתקשורת של איש רוח, ממחברי הקוד
האתי, מצטייר קשר אפשרי בין הכנסת הקוד האתי לבין הסבתו של
צה"ל, מצבא יוזם ומוביל של מלחמות הכרעה וניצחון קצרות, לצבא של מלחמות התשה ארוכות; זאת, בגלל יומרה להרתיע את האויב בתמונות ניצחון, ובאמצעות מכות קשות וכואבות, לגרום לשינוי רצונו להילחם, גם בלי שהוכרע וכוחו מוגר.
לדברי איש הרוח, הוא התנגד להכליל בקוד
האתי את הערך 'ניצחון', משום שכצבא הגנה לישראל, צה"ל לא נועד לתקוף –
צורת לחימה בלתי מוסרית כטענתו – ולכן גם לא לנצח.
אם הדברים המצוטטים בתקשורת נכונים, הם מנוגדים
לעקרונות המלחמה וכלליה וגם לא מתיישבים עם חוק יסוד כבוד האדם וחרותו שהקנה לערכי
מגילת העצמאות תוקף של חוקה.
באשר לפן המקצועי; מעקרון מלחמה מכונן
'תחבולה' נגזרת חובתם המקצועית של מפקדים לנצח את האויב בהכרעה מהירה, בדרג הטקטי, האופרטיבי
והאסטרטגי.
באשר להגנה, שממנה נגזר שמו של
צה"ל, יעודה הראשון הוא למנוע את הכרעת המגן (גם אם הופתע מעיתוי וממקום
תקיפתו) באמצעות הגנה תמידית קשיחה במקומות שחדירתם היא בלתי נסבלת ובמקביל, הכלת כוחות
האויב וכיתורם, בשטחים שבהם החדירה נסבלת; יעודה השני הוא הכרעתו של התוקף שהוכל,
בהתקפת נגד.
לשטחים שהמגן מוותר מבחירתו להכלת האויב,
קלאוזביץ קורא 'מושאלים'; להתקפת הנגד שיעודה להכריע ולנצח את התוקף הוא קורא 'חרב
הנקמה הנוצצת'; בגלל שתכלית ההגנה מושגת בהתקפת הנגד, קלאוזביץ טוען שקיימת צורת
קרב אחת, התקפה, שכן הגנה היא 'התקפה דחויה לשעת הכושר'.
מדיניותה הביטחונית של ישראל הייתה מיום
הקמתה הגנתית, אולם בגלל העדר עומק להכלת התקפה עליה בשטחיה, נקבע שישראל תסיר
איומים אפשריים על ביטחונה, במקום במתקפת נגד "בתוך הגדר", במתקפת מנע מוקדמת,
"מחוץ לגדר".
מבחינה מוסרית, מתקפת המנע המקדימה, עולה
בקנה אחד עם הערך המכונן 'קדושת החיים' המוזכר בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו; מהערך
הזה נגזרו הדיבר 'לא תרצח' ו'הקם להורגך השכם להורגו';
אדם שמודע לקיומו של מניע להריגתו ולאפשרות
להריגתו ולא משכים ומונע את הריגתו בנטרול המניע להריגתו בדיפלומטיה ואם היא כשלה,
בהתקפת מנע מקדימה, שותף לרציחת עצמו ולכן, כמו רוצחו, גם הוא עבר על הדיבר 'לא
תרצח' וגם הוא פעל באופן בלתי מוסרי.
בראיה מקצועית צבאית, וודאי שאסון תשפ"ד היה נמנע, אילו בצו ערכי מגילת העצמאות, עקרונות המלחמה ומדיניות הביטחון, האיומים המפלצתיים היו מוסרים בעודם באיבם, בלבנון ב-2006 וברצועה ב-2015. הם לא הוסרו כי מ-2002 החלה הסבת צה"ל מצבא מכריע למרתיע.
דוקטרינת ההרתעה נבדקה ב-2007 ובניגוד להנחיות וועדת שומרון לא נגנזה. את הקוד האתי הוועדה לא בדקה.
כבר הערך הראשון בקוד, 'דבקות במשימה', מתנגש
חזיתית בתורת הפיקוד והשליטה המולטקאית של צה"ל, כשם שדוקטרינת 'ההרתעה', מתנגשת חזיתית בתורת הלחימה ההכרעתית הקלאוזביצית שלו; יתכן ואסון תשפ"ד הוא תוצאת כריתת שתי רגליו התורתיות.
על שומרי הסף (מבקר המדינה וועדת החוץ והביטחון) להיכנס מיד
לעובי הקורה ולבדוק את עמידת הקוד האתי בקריטריונים המקצועיים הצבאיים ובקריטריונים
המוסריים המדינתיים, שניהם מחייבים על פי חוק.
גניזתו של הקוד הקיים, שמצטיירת כבלתי
נמנעת, תהווה הוכחה, שכמו בבחירת דוקטרינת ההכרעה, גם בשיקוליו האתיים, בן גוריון
צדק.
https://www.youtube.com/watch?v=OxyKQusNz4E&t=25s
תגובות
הוסף רשומת תגובה