אסטרטגיה היא לא משחק בקובייה
ניסיון של אישיות ביטחונית לתרץ בתקשורת את המציאות שישראל נקלעה אליה בחמקמקותה של האסטרטגיה חוטא לאמת פעמיים: בהבנת מהותה של האסטרטגיה ויעודה ובהבנת הסיבות שהמיטו על ישראל את אסונה.
בקבלת החלטות פשוטות שהגורמים המשפיעים
על קבלתן ברורים וודאים, מספיק לחשב את הפתרון; כשהגורמים המשפיעים אפופים באי
וודאות גבוהה, כדי לממש מטרה, נחוץ להקדים לחישוב הפתרון ולתכנון המפורט של השגתה,
הגיית תפישה אסטרטגית;
תפישה אסטרטגית – מדיניות, מהווה תשובה
לשאלה, מה צריכה להיות המציאות, שיצירתה במשאבים נתונים, תאפשר לממש את המטרה על
אף אי הוודאות והפתעות אפשריות צפויות.
להיגויה של תפישה אסטרטגית נדרשים דמיון,
לחיזוי 'מהי' המציאות שתאפשר לממש את המטרה וכן יצירתיות, לשם הגיית ה'איך' לנצל את כלל המשאבים והעוצמות הארגוניות למימוש המציאות.
כדי לשמור על רלוונטיות האסטרטגיה - המדיניות,
חיוני להמשיך את הערכת המצב שהולידה אותה, בביצועה המתמשך של הערכת מצב שוטפת של
המציאות, לשם זיהוי מוקדם ככל האפשר של הזדמנויות כדי להזדרז לנצלן ושל סכנות, כדי
לסכלן מבעוד מועד; ככה מונעים מהאסטרטגיה להיות חמקמקה.
מטרתו של הדרג המדיני בישראל הייתה אחרי
מלחמת העצמאות ברורה לחלוטין: למנוע מסבבי מלחמה נוספים אפשריים להיערך, כב-48, "בתוך
הגדר".
לאור המטרה נהגתה האסטרטגיה המדינית שעיקרה
הוא, "הסרת איומים אפשריים על ישראל, בעודם באיבם, "מחוץ לגדר".
ממדיניות הביטחון נגזרה משימת צה"ל
לזהות איומים ולסכלם מוקדם ככל האפשר במלחמת מנע יזומה; כדי לממשה צה"ל אימץ
את דוקטרינת ההכרעה המהירה הקלאוזביצית – מולטקאית ולאורה הוא נבנה וניהל את
המלחמות עד מבצע חומת מגן ב-2002.
ב-2004, דוקטרינת ההכרעה הוחלפה ביוזמת
צה"ל לדוקטרינת הרתעה ששללה ממנו את יכולת ההכרעה - המפתח למימוש מדיניות
הביטחון.
חרף כשלונו של צה"ל המוסב להרתיע
את האויב ולגרום לו להפסיק את הירי לעומק ישראל במלחמת לבנון השנייה והנחיות
וועדות שומרון ווינוגרד לצה"ל ב-2007, לחזור לדוקטרינת הלחימה המקורית שלו, דוקטרינת
ההרתעה נשארה בעינה גם ב-2015.
למרות שכצבא מוסב, צה"ל נותר ללא
יכולת לממש את מדיניות הביטחון של "הסרת איומים 'מחוץ לגדר', כדי למנוע מלחמה
'בתוך הגדר'", הוא לא נתבע ע"י הדרג המדיני ושומרי הסף לתקן את התקלה; כך
צמחו להן, כמעט באין מפריע, המפלצות הצבאיות בגבולות לבנון והרצועה.
עם יכולת הכרעה יבשתית משופרת, אך בלי
ידע לתכנן ולנהל מערכות הכרעה, כפי שנצפה בחרבות ברזל, ישראל נאלצת להמשיך ולהפעיל
את צה"ל בלבנון לאור דוקטרינת ההרתעה, שעיקרה הוא החלפה הדדית של מכות חזקות
וכואבות במלחמת התשה שהיקפה, עצימותה ומשכה, נקבעים ע"י האויב והמערכת
הבינלאומית;
בגלל התקלות החמורות בדרג הצבאי והמדיני
ולא בגלל שאסטרטגיה היא דבר חמקמק, המציאות הישראלית אפופה עכשיו בענן כבד
וסמיך של אי וודאות כבמשחק בקובייה.
הכרה בתקלות וחיזוק המטכ"ל וקבינט
המלחמה בדחיפות בבעלי ידע וניסיון עבר לתכנן ולנהל מערכות הכרעה, הם המפתח להסרת
הערפל ולהחזרה הדרגתית של השליטה במציאות לידי ישראל.
הסבר רחב ועמוק יותר ניתן למצוא בלינקים המצורפים:
https://mida.org.il/2024/07/28/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%90-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%97%D7%9D-%D7%91%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9F
https://www.israelhayom.co.il/opinions/article/16181049
https://www.youtube.com/watch?v=IOt4Wme5Bks&t=2671s
תגובות
הוסף רשומת תגובה