שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

מחקרם של הפרופסורים גבי סיבוני וקובי מיכאל (ראה לינק מצורף) חוקרים בכירים במכון משגב, על משבר האמון של אנשי המילואים בפיקוד העליון של הצבא מצער ומדאיג מאד, אך לא מפתיע; זו תוצאה בלתי נמנעת וצפויה של שני מחדלים צבאיים בלתי נסבלים: הסבתו העצמית של צה"ל, לפני מלחמת לבנון השנייה, מצבא מכריע לצבא מרתיע ואי הסבתו מחדש לצבא מכריע, כהנחיית רא"ל דן שומרון (2007) אחרי המלחמה. אסון ה-7 באוקטובר ומלחמת תשפ"ד, שגולשת לתשפ"ה, הם תוצאה ישירה של שני המחדלים האלה.   ממצאיה של וועדת דן שומרון היו מבהילים, כהגדרתו של העיתונאי אלכס פישמן, שפרסם את עיקרי הדו"ח בידיעות אחרונות זמן קצר אחרי הגשתו. הממצא המבהיל ביותר שהוועדה נתקלה בו היה הסבת דוקטרינת הלחימה ברמה האסטרטגית והמערכתית, אך לא ברמה הטקטית; ברמת הקרב הטקטי, הלחימה נשארה לאור עקרונות וכללי לחימת ההכרעה הקלאוזביצ'ית – מולטקאית המקורית התקנית של צה"ל; מנגד, תכנון המלחמה והמערכה וניהולן ברמה האסטרטגית והאופרטיבית הותאמו לדוקטרינת ההרתעה; בהחלטה הזו של הראש – הפיקוד העליון של צה"ל, הוא ניתק עצמו  מהגוף -...

  לחיצה על התמונה משפרת את איכות הקריאה

מהתנצלותו של האלוף חליווה על כשלון אמ"ן לספק את ההתרעה שהייתה יכולה למנוע את אסון ה-7 באוקטובר, ברור לחלוטין, שכמו כל מערכת הביטחון, גם הוא שבוי בתפיסה שמנוגדת לחלוטין למדיניות ההגנה הישראלית שמעולם לא כללה התרעה והרתעה, אלא אך ורק הכרעה. בגלל התפיסה השגויה התרחש אסון תשל"ד ובגלל שלא תוקנה, אחרי יובל שנים אסון תשפ"ד. להנחה המקובלת שמדיניות הביטחון (למעשה מדיניות ההגנה defense) הישראלית עומדת על שלוש רגליים, הכרעה, התרעה והרתעה, אין רגליים; הן משום שכידוע, אין לכך סימוכין בכתב, גם לדעתו של דר' עמיר בר-אור, חוקר מומחה לחשיבתו הביטחונית של בן גוריון והן משום שהתרעה והרתעה מתנגשות חזיתית בהגיון מדיניות הביטחון ההגנתית של ישראל. מדיניות ההגנה ( defense)   הלאומית של ישראל עוצבה במסגרת מדיניות הביטחון (security) הלאומית הכוללת, בסיומה של מלחמת העצמאות לאור שלוש הנחות יסוד ריאליסטיות: 1. אפשריים סבבי מלחמה נוספים ביוזמת האויב ובעיתוי שיקבע על ידו 2. לעולם, כבתאוריה הריאליסטית של קלאוזביץ, כל הגנה יכולה להיפרץ 3. לעולם, כבאותה תיאוריה, תוקף יכול להפתיע ומגן יכול להיות מופת...

הציונות החליפה את ההמתנה הפאסיבית לגאולה הלאומית ע"י המשיח, בעשייה נועזת, אך ריאליסטית, לקידום הגאולה; צה"ל ולפניו כוח המגן העברי, היו מכשירה הראשי. גם ללא השכלה צבאית רחבה, אך בחשיבה ריאליסטית ודבקות של הפקוד בעקרונות המלחמה, עד חומת מגן ב- 2002, צה"ל סיים את מלחמותיו בהכרעת האויב ובמיגור כוחו ולכן בניצחון. מופת לחשיבה ריאליסטית מפוכחת הפגין הרמטכ"ל רבין ב'תקופת ההמתנה' שקדמה למלחמת ששת הימים, כשכוונת פלישת הצבא המצרי בהפתעה לסיני לא הייתה ברורה; בתגובה לראש אמ"ן, שהעריך התקפה מצרית אפשרית לעבר באר שבע, כדפ"את האויב המסוכנת ביותר שאליה הוא המליץ להתכונן, אמר רבין, " אדון עתה באפשרויות, לא לפי סבירותן, אלא לפי סכנתן...סיימנו עניין הכוונות ... הסכנה העיקרית היא מתקפה כוללת מצרית, סורית, ירדנית, עם פתיחה אווירית, שכלפיה עלינו להיות מוכנים "; זו אכן דפ"את האויב המסוכנת ביותר באמת, שגם התממשה; צה"ל היה ערוך ודרוך לקראתה לאור "מקרה הכל", תוכנית מגרה שעוצבה במטכ"ל ותורגלה ב"תימרונים הגדולים", כמעט מסיומה ...

במקביל להכנסת הדוקטרינה ששללה מצה"ל את יכולתו לסיים מערכות בהכרעה וניצחון מהירים, צה"ל אימץ קוד אתי; על אף "פרשת דויימה", עליה כנראה נכתב "ועל זאת" של אלתרמן ו"פרשת נירים" המטלטלת, כמעצב צה"ל, בן גוריון לא ראה צורך בקוד אתי צבאי; הערובה למוסריות צה"ל הייתה מבחינתו דבקות בעקרונות המלחמה וכלליה האוניברסאליים ובמוסר הנביאים שבמגילת העצמאות. בגלל המהפכה הדוקטרינרית, מאז 2002 צה"ל לא סיים שום מערכה בהכרעה וניצחון; בגבולות המדינה צמחו איומים שתפחו לממדים מפלצתיים וישראל נקלעה לרצף של מלחמות התשה; היא לא שולטת במשכן, בעצימותן, בהיקפן ולא יכולה להפסיקן ביוזמתה.     מדבריו בתקשורת של איש רוח, ממחברי הקוד האתי, מצטייר קשר אפשרי בין הכנסת הקוד האתי לבין הסבתו של צה"ל, מצבא יוזם ומוביל של מלחמות הכרעה וניצחון קצרות, לצבא של מלחמות התשה ארוכות; זאת, בגלל יומרה להרתיע את האויב בתמונות ניצחון, ובאמצעות מכות קשות וכואבות, לגרום לשינוי רצונו להילחם, גם בלי שהוכרע וכוחו מוגר.   לדברי איש הרוח, הוא התנגד להכליל בקוד האתי את הערך 'נ...

ברטוריקה נוקבת מהדהד חירם ברק, בנאום שנשא בטכס פרידתו מאוגדה 99, את נאומו של דיין בהספדו על קברו של רועי רוטנברג באפריל 1956 – אחד מהמסמכים שעיצבו את הזהות הישראלית . נאומיהם של שני אנשי הצבא הבכירים נישאו בשעות לאומיות קשות: מלחמת התשה קשה וארוכה שישראל ניהלה מול טרור הפדאיון ב-1956; מלחמת התשה קשה פי כמה וכמה אחרי תבוסה צבאית קשה, שישראל מנהלת מול קואליציה של צבאות טרור, ב-2024. המסר בשני הנאומים, מסר שארתור רופין עיצב ב-1936, הוא זהה: ”הערבים אינם מסכימים למפעלנו, אם אנו חפצים להמשיך במפעלנו בניגוד לרצונם, אין מנוס מקורבנות דמים, נגזר עלינו להיות בלוחמה מתמדת עם הערבים. ייתכן כי זה מצב בלתי רצוי, אך זו המציאות” . הנחת היסוד הזו בהספד מהדהדת את מדיניות הביטחון הישראלית; נגזרו ממנה, צורך תמידי במוכנות ובכוננות מבצעית, כדי שבכל מקרה של התעצמות האיומים על ישראל, היא תוכל להגיב עליהם בכוח צבאי , כדי להסירם "מחוץ לגדר" ולא להתמודד עמם כב-7 באוקטובר, "בתוך הגדר". הדו של אסון ה-7 באוקטובר גם הוא עולה מנאומו של דיין: "לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש א...

ניסיון של אישיות ביטחונית לתרץ בתקשורת את המציאות שישראל נקלעה אליה בחמקמקותה של האסטרטגיה חוטא לאמת פעמיים: בהבנת מהותה של האסטרטגיה ויעודה ובהבנת הסיבות שהמיטו על ישראל את אסונה. בקבלת החלטות פשוטות שהגורמים המשפיעים על קבלתן ברורים וודאים, מספיק לחשב את הפתרון; כשהגורמים המשפיעים אפופים באי וודאות גבוהה, כדי לממש מטרה, נחוץ להקדים לחישוב הפתרון ולתכנון המפורט של השגתה, הגיית  תפישה אסטרטגית; תפישה אסטרטגית – מדיניות, מהווה תשובה לשאלה, מה צריכה להיות המציאות, שיצירתה במשאבים נתונים, תאפשר לממש את המטרה על אף אי הוודאות והפתעות אפשריות צפויות. להיגויה של תפישה אסטרטגית נדרשים דמיון, לחיזוי ' מהי ' המציאות שתאפשר לממש את המטרה וכן יצירתיות, לשם הגיית ה' איך ' לנצל את כלל המשאבים והעוצמות הארגוניות למימוש המציאות. כדי לשמור על רלוונטיות האסטרטגיה - המדיניות, חיוני להמשיך את הערכת המצב שהולידה אותה, בביצועה המתמשך של הערכת מצב שוטפת של המציאות, לשם זיהוי מוקדם ככל האפשר של הזדמנויות כדי להזדרז לנצלן ושל סכנות, כדי לסכלן מבעוד מועד; ככה מונעים מהאסטרטגיה להיות חמ...