לנצח את חמאס ניצחון צבאי מוחלט כדי שלא נהיה לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה

הצהרתו של קורט קמפבל, סגנו של מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, כי לא סביר שישראל תשיג “ניצחון מוחלט” בהבסת חמאס בעזה עולה בקנה אחד עם דברים דומים הנאמרים בישראל.

ממורנו יהושפט הרכבי המנוח למדנו שבמלחמה יש שני ניצחונות: ניצחון צבאי שמשמעו השגת המשימה הצבאית של המלחמה וניצחון מדיני, שמשמעו מימוש המטרה המדינית של המלחמה.

הניצחון הצבאי מושג בהתחשב בגורמים המשפיעים הפיזיים על המלחמה: כוח, שטח, מרחב, וזמן ולכן הוא מוגדר במונחים אובייקטיביים מוחלטים. הניצחון המדיני לעומתו מושג בהתחשב בגורמים משפיעים שרובם אינם פיזיים ואובייקטיביים; לכן, על אף ניצחון צבאי שיכול להיות מוחלט אובייקטיבית – כמו בהכרעת הצבא המצרי ע"י צה"ל ב-73 - טיבו האמיתי של הניצחון המדיני, כמו זה שהושג מבחינת ישראל ב-73 - יסתבר לעיתים, זמן רב אחרי השגתו.

ניצחון צבאי במלחמה, מלמדנו מורנו קלאוזביץ, פרושו שצד אחד גבר על יריבו והכריעו - הטילו פרקדן ארצה - כדבריו, מובס וחסר אונים, כלומר חסר יכולת פיזית לסכל את השגת משימת המנצח ולמנוע להפוך את ניצחונו הצבאי האובייקטיבי למוחלט.

בלחימה נגד צבא מדינתי, חוסר היכולת הפיזית של הצד המובס, נגרם ככלל בגלל מיטוט מערכת הלחימה שלו ופירוקה לגורמיה, גם בלי השמדה שיטתית של כוחותיו; בלחימה נגד צבא טרור סדור, נדרשת הכרעה כפולה: הראשונה, בשלביה הראשונים של המערכה, למיטוט מערכת הלחימה של צבא הטרור ולפרוקה לגורמיה כדי להקנות לתוקף עליונות מבצעית בלחימה להשגת ההכרעה השנייה: השמדה שיטתית של מכסימום טרוריסטים ומשאביהם.

בעוד שברמה הצבאית, מלמדנו יהושפט הרכבי, ככל שגדול הניצחון של צד אחד, גדולה התבוסה של יריבו, ברמה האסטרטגית-מדינית היחס בין הצדדים מורכב יותר והוא תלוי תרבות.

בתרבות טוטליטרית כמו המזרח תיכונית שחותרת ל'שלום' דרוויניסטי של שררה, קיימת הלימה בין ניצחון מוחלט ברמה הצבאית, לניצחון ברמה האסטרטגית מדינית, שכמו ברמה הצבאית, גם הוא ניצחון מוחלט של מעין "משחק סכום אפס": הצד המנוצח צבאית בתרבות הזאת, מושמד על רכושו ואזרחיו, כבפשיטת חמאס ליישובי הנגב ב-7 באוקטובר ובכיבוש ריכוזי היזידים ע"י דאעש; שתי אפשרויות נוספות הן שהמנוצח לא מושמד, אך מסולק מהשטח, או שהצד המנוצח משועבד לצד המנצח.

מנגד, בתרבות המערבית שחותרת לשלום הרמוני מאוזן של פשרה, התנגשות צבאית שבטווח הקצר (result) הסתיימה בניצחון צבאי מוחלט של צד אחד ובתבוסה צבאית מובהקת של צד שני, לפי תוצאותיה בטווח הרחוק consequence)) יכולה להעניק לצד שהפסיד צבאית, רווח גדול מדינית.

ניצחון מוחלט של הצפון על הדרום במלחמת האזרחים האמריקנית ברמה הצבאית, סלל את הדרך ברמה האסטרטגית – מדינית, לשחרור העבדים, כמטרת הצפון, אך גם להשבת הדרום שנוצח צבאית לחיק האומה האמריקנית; ניצחון מוחלט על הנאציזם והפאשיזם היפני ברמה הצבאית, העניק למנהיגות המדינית את האפשרות לתקן את נזקי ההלימה המלאה שנוצרה בסיומה של מלחמת העולם הראשונה בין הניצחון הצבאי המוחלט על גרמניה, לניצחון המדיני עליה, שכמו בתרבות הטוטליטארית, גם הוא היה מוחלט ולסלול את הדרך להכנסת גרמניה ויפן, לחיק המדינות הדמוקרטיות.

חמאס הוא ארגון פלסטינאי שאיננו מכיר בזכותה של ישראל להתקיים והוא פועל במלוא המרץ והתמיכה שהוא מגייס מאויבי ישראל במרחב, להשמדתה, כפי שהוא פעל ביישובי הנגב ב-7 באוקטובר.

עם ארגון מזרח תיכוני שטני מסוג זה, לא ניתן להגיע לשום הסדרים מדיניים מערביים ודינו, כבתרבות הטוטליטרית המקומית הוא אחד: "מחיה מעל פני האדמה", כהגדרת המטרה המדינית ל"חרבות ברזל" ע"י שר הביטחון גלנט בהודעה המשותפת לראש הממשלה נתניהו, לו וליו"ר המחנה הממלכתי גנץ ב-11 אוקטובר 2023; "השמדתו, כדי להחזיר את הביטחון", כהודעת גנץ בהופעה המשותפת; "לרסק ולחסל כל איש חמאס שהוא בן מוות, כפי שהעולם ריסק וחיסל את דאעש", כהכרזתו של ראש הממשלה נתניהו בהצהרה המנהיגותית המשותפת.

בפקודת המבצע ל"חרבות ברזל" הייתה צריכה להיווצר הלימה בין המטרה המדינית שהוגדרה בצלילות, לבין משימת צה"ל וכן הלימה בין ההכרעה הכפולה הנדרשת של צבא טרור על פי התו"ל, לבין שיטת הכרעתו של חמאס שהייתה אמורה להיות זאת: מיטוט סימולטני של מערכת הלחימה שלו בפתיחת המערכה וכנגזר מעקרון מלחמה רציפות והמשכיות, הפעלה ברצף של 20 (!) החטיבות ואולי יותר, שעמדו לרשות מפקד המערכה, לשם השמדתם השיטתית הסימולטנית של מכסימום גורמי חמאס; זאת, כהכנה להעברת השליטה ברצועה לשליטת מי שיוחלט, אחרי טיהורה המכסימלי ע"י צה"ל ממחבלים, אמל"ח ומנהור.

מתשובת דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי שנשאל על חזרת הכוחות אל יעדים שכבר טוהרו ברצועה - "זו שאלה שצריך להפנות לדרג המדיני" ומדבריו על כך ש"חלופה לחמאס [העברת השליטה ברצועה לפלסטינאים] תייצר [על חמאס] לחץ" – מצטיירות שלוש מסקנות: 1. צה"ל עשה חצי עבודה: לא השלים את מיטוט חמאס ופירוקו המערכתי, כנדרש בהכרעה הראשונה, משום שתוכניתו לא התבססה על רעיון מבצעי אופרטיבי תחבולני ואחרי שבעה חודשי לחימה, הוא רחוק מאד מהשלמת ההכרעה השנייה. 2. את משימת טיהורה של הרצועה ממחבלי חמאס, אמל"ח ומנהור, שהשגתה היא תנאי למימוש המטרה המדינית, בכוונתו להעביר כ- outsourcing למי שישלוט בה במקומו, כדוגמת הפלסטינאים; הם אלה "שימחו את חמאס מעל פני האדמה" (גלנט), הם "ישמידו אותם" (גנץ) והם "ירסקו ויחסלו כל איש חמאס שהוא בן מוות" (נתניהו). 3. יעד "הניצחון" הצבאי ב"חרבות ברזל" הוא, כמו בלבנון ב-2006, הפעלת מנופי לחץ לשינוי תודעתו ורצונו של היריב, בלי לחולל את הכרעתו הפיזית.

מסקנתה הראשית של וועדת דן שומרון ממלחמת לבנון השנייה הייתה ש"הלחימה בחיזבאללה הסתיימה ללא ניצחון של צה"ל בגלל תפיסת הלחימה החדשה שצה"ל אימץ, כתחליף לתפיסת הלחימה המסורתית שלו, שמרכיב מרכזי בה הוא הפעלת "מנופים" ואפקטים להשפעה על תודעת האויב".

כנגזר ממסקנות אלה, המטרה המדינית שהובהרה למעלה מכל ספק, "מחיית האויב, השמדתו, ריסוקו וחיסולו כמו את דאעש" היא אוסף של דברי שחץ ורהב חלולים.

הבליץ התקשורתי על חוסר יכולת להשיג ברצועה ניצחון מוחלט ועל צורך להחליט על הגורם שישלוט ברצועה ב"יום שאחרי" (בלי שצה"ל יביא ניצחון צבאי "ביום שלפני") מצטיירים כהכנת תודעתם של אזרחי ישראל לאי השגת מטרתה המדינית והצבאית של המלחמה, כלומר לתבוסה: תבוסה צורבת  - צבאית ומדינית שמסכנת את קיומה של ישראל; תבוסה לאומית - ליהודי העולם ותבוסה של האדם התרבותי, כנגד בני שטן שעשו exit מתרבות האדם.

מצופה משלושה המדינאים שהגדירו נכון את המטרה המדינית של המערכה, שיעמידו לרשות צה"ל כל סיוע שניתן להעמיד לרשותו ברמת הביטחון הלאומי וידרשו ממפקדיו להביס את חמאס בניצחון צבאי מוחלט, כדי שלא נהיה לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה (דברים כח, לז).

 

 

 

 

 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מצוינות טקטית וטכנולוגית אינה תחליף למצוינות פיקודית בדרג האופרטיבי והאסטרטגי

סוגיית תא"ל חירם היא סימפטום לאנומליה הדוקטרינרית שנוצרה בצה"ל

מפקדי צה"ל לספסל הלימודים