שלוש טעויותיה האסטרטגיות הצבאיות של ישראל במלחמה

בכל אחת ממלחמות ישראל נעשתה טעות אסטרטגית צבאית כבדה אחת: ההתכוננות למלחמת העצמאות, הייתה, כמעט עד לפריצתה, כמו למאורעות 36-38 ולא כנגד הצבאות הערביים המדינתיים שתקפו אותה; הפיכת התעלה בסיום מלחמת ששת הימים, לקו המגע ולקו העצירה האסטרטגי, הזמין את מלחמת ההתשה שנמשכה שלוש שנים ועלתה בחיי כ-700 חיילים ואזרחים; בלימת האויב על קו הגבול בפתיחת מלחמת יוה"כ, במקום הכלתו בעומק הקרקעי שנוסף אחרי 67, גבתה מחיר דמים גבוה שבהיערכות מוקדמת נכונה, היה ניתן למנעו; הפיכת דרום לבנון אחרי טיהורה ממחבלי אש"ף במבצע של"ג למרחב החזקה, במקום למרחב אבטחה דל כוחות נמוכי חתימה צבאית, גרר את צה"ל למלחמת התשה שהובילה למנוסתו ולהשארת חלל, שאיראן ניצלה להקמת חיזבאללה.    

במלחמה שנכפתה על ישראל ב-7 באוקטובר ושמועד סיומה לא ברור, נעשו כבר שלוש טעויות אסטרטגיות כבדות שגרמו לאבוד השליטה במהלכי המלחמה ובעיקר במשכה:

הטעות הראשונה הייתה בחשיבה האופרטיבית ההגנתית השגויה; הטעות הזו גרמה להבסתה של ישראל לראשונה בתולדותיה: עיקרה היה טעות בפרשנות מידע שהיה בידה על חזרת איום כיבושה של ישראל על ידי הכוחות המתמרנים הקרקעיים  שהוקמו ע"י חיזבאללה וחמאס.

כתוצאה מטעות זו, משימת ההגנה - סיכול חדירה של מחבלים בודדים, לא שונתה לסיכול התקפה לכיבוש שטחים ומערך ההגנה בגבול הרצועה שהוכיח את עצמו בסיכול חדירתם של מחבלים בודדים, קרס כמגדל קלפים, מיד עם תחילת המתקפה.

זיהוי נכון של איום כיבושם של שטחים בישראל, חייב, כנגזר מעקרונות המלחמה וכלליה לחסל את האיום במתקפת מנע; כאלטרנטיבה גרועה, אפשר היה להפוך את יישובי הגבול למערך צבאי מבוצר, בתוך מערך החזקה הגנתי אופרטיבי.

הטעות השנייה הייתה בחשיבה האופרטיבית ההתקפית השגויה: הטעות הזו גרמה להפיכת המלחמה ברצועת עזה למלחמת שחיקה והתשה שלא ברור אם ניתן יהיה לסיימה בהכרעת חמאס, שמשמעה השבתת פעולתו כמערכת ע"י פרוק מנגנוניו הצבאיים והפוליטיים ובהבסתו המלאה, שמשמעה השמדה מכסימלית של מחבליו ומנהרותיו: עיקרה של הטעות הוא תכנון המתקפה וניהולה בניגוד גמור לדוקטרינת הלחימה של צה"ל ותורותיו; אלו תורות שנועדו לאפשר הכרעה מהירה של האויב בפתיחת המלחמה, כהכנה להשמדתם השיטתית של כוחותיו, אחרי שמערכת הלחימה שלו הושבתה.

תקלה מקצועית חמורה גרמה לכיבושה וטיהורה השיטתי של הרצועה, בלי לפתוח את המערכה בהכרעתה ע"י השתלטות על רפיח. בגלל השארת כבושה של רפיח וטיהורה לסוף המערכה, ספק אם היא תסתיים בהכרעתו ובהבסתו המלאה של חמאס; כלומר, ספק אם ישראל תסיים את המערכה בניצחון מובהק, חד משמעי ובלתי ניתן לערעור. 

הטעות השלישית הייתה באי זיהויה של עצמת השפעת הפיכתם של אזרחי הרצועה למגיניו האנושים של חמאס על יכולת לחימתו של צה"ל וכן, באי מתן משקל הולם לביקורת החריפה שישראל ספגה על פגיעות הומניטריות באזרחי הרצועה בצוק איתן.

הבנה שאזרחי הרצועה מהווים נשק בלתי קונבנציונלי שמנטרל את עקרונות המלחמה הקונבנציונלית וחוקיה, מצד אחד ומנגד, פגיעה בהם ולו גם אגבית, עלולה לשלול מישראל את הלגיטימציה הבינ"ל להפעלת כוחה הצבאי, חייבה את צה"ל להגיע למסקנה, שעל המלחמה להיפתח במהלך משולב, מדיני וצבאי, למילוטם של אזרחי הרצועה, או לפחות חלקם, למקלט הומניטרי בטוח מחוץ לרצועה; בכך היו מנוטרלים באבן אחת שתי ציפורים: מקור עוצמתו של חמאס ומקור חולשתו של צה"ל.

שלוש טעויותיה האסטרטגיות הצבאיות, גררו את ישראל למלחמת התשה ארוכה בכל גבולותיה וגזרות לחימתה, שמשמעותה היא אובדן שליטתה במהלכי המלחמה ובמשכה.

מאחר ואירן הכריזה על תקיפתה הצפויה של ישראל – תקיפה שישראל תידרש להגיב עליה, חיוני לנצל את התקיפה האירנית כהזדמנות לשינוי פני המלחמה ולהשבת השליטה במהלכיה ובמשכה לידי ישראל. נדרש להפעיל לשם כך מהלך התקפי שיתבסס על רעיון אסטרטגי תחבולני חכם, נקי מטעות, שכן, טעות אסטרטגית רביעית במלחמה זו היא בלתי מתקבלת על הדעת.