מדינה תחת הריסות מגדל הפונזי של מדיניות ביטחונית של הרתעה

הנחת היסוד במדיניות הביטחון של העשורים האחרונים שישראל מרתיעה את הצד הערבי היא מופרכת לחלוטין; מיום הקמתה, למעט מתקפת המנע שישראל יזמה במבצע קדש, היא שרויה בשרשרת בלתי פוסקת של מלחמות, כולן יוזמות של הצד הערבי בעיתוין ובתוכנן; אלו מלחמות שנכפה על ישראל לנהל נגד צבאות מדינתיים, נגד ארגוני טרור וטרור של בודדים ובעשורים האחרונים גם נגד צבאות טרור סדורים.

את ההבדל בהתייחסות להרתעה ובמשקלה במדיניות הביטחון במאה הקודמת ובמאה הזו, ממחישה דעתו של רבין המנוח על המושג הרתעה; הוא כינה אותו בבל"ת, בהסבירו, שכאשר יש יכולת הכרעה וכמתחייב מעקרון מלחמה מכונן 'אבטחה', את מי מעניין אם האויב מורתע.

המפנה הגדול בתפיסת ההרתעה הישראלית, זו של רבין, חל בשלהי שנות התשעים של המאה הקודמת, כאשר בהשפעת הגלובליזם והסדרי השלום האזוריים, צה"ל אימץ את דוקטרינת ה'הלם ומורא' האמריקנית.

זו דוקטרינה שאומצה ע"י הצבא האמריקני כפיצוי על הצמצום המשמעותי שחל בהיקף כוחותיו אחרי קריסת הקומוניזם ועקב כך ביכולתו להכריע. עיקרה של הדוקטרינה היא הרתעת האויב, גם בלי להכריעו, בעיקר באמצעות ניצולם של "זיקוקי דינור טכנולוגיים", כגון אלו שמאפשרים חיסולים מרחוק, כדי שבהשפעת ההלם והאימה שהטכנולוגיה תחולל, האויב ישנה את רצונו.

לזכותם של אולמן וווידס, מחברי התאוריה, יש לומר שהם היו מודעים לאופייה הספקולטיבי ולכן הם המליצו להשאיר בידי הצבא את יכולת ההכרעה; באמצו את התיאוריה, צה"ל הרחיק לכת, כשקבע בתפיסת ההפעלה החדשה שלו, שבעידן החדש, לא צריך יותר להביס את האויב.

תפיסת ההפעלה אמנם נגנזה, אך התודעה הצבאית והמדינית קובעו מראשית המאה על ההנחה שניתן להרתיע, גם בלי להכריע ובעיקר בלי צורך בהרכשת יכולת צבאית אמיתית להכריע; צה"ל, שכוחו היה ביכולתו להכריע מלחמות מהר ויחסית ב'זול', נבנה בעשורים האחרונים, עם יכולות מבצעיות מעוררות השתאות, בעיקר בזרוע היבשה, אך מבחינת היקף כוחותיו ותוכניותיו המבצעיות ההגנתיות וההתקפיות, הוא נבנה, כצבא מרתיע ומותרע מודיעינית ולא כצבא שבהגנה, מונע הכרעה גם בלי קבלת התרעה ובהתקפה, מביס את אויביו בהכרעת בזק.

עשורים של מבצעים שנועדו להרתיע את האויב, בלי להכריעו ולהביסו, ששיאם היה במלחמת לבנון השנייה ובמבצע צוק איתן, הגיעו לסיומם ב-7 באוקטובר; מוכת הלם ומורא, ישראל צפתה בקריסתו של מגדל הפונזי של מדיניות ביטחונית מבוססת הרתעה, במקום הכרעה.

המגדל קרס בהדרגה: בהגנת הנגב המערבי, בהגנה יישובי הצפון, במתקפה ברצועת עזה שמקרטעת משום שתוכננה לאור דוקטרינת ההרתעה, במקום ההכרעה ובתקיפתה של ישראל על ידי איראן.

אם יש אמת בכך שהמודיעין הישראלי לא קרא מראש את המהלך האיראני שבא בעקבות חיסול הבכירים, מדובר בשערורייה מקצועית משולשת זועקת לשמים: 1. אם המודיעין לא ידע לפני חיסול הבכירים על היכולת האירנית שהופעלה נגד ישראל אחרי החיסול, זו שערורייה אחת 2. אם המודיעין, ידע עליה, אך ניחש שלמרות החיסול היא לא תמומש כי איראן מורתעת, זו שערורייה שנייה 3. אם האג"ם ידע מהמודיעין על דרך התגובה האפשרית של איראן לחיסול, קיבל את הניחוש המודיעיני שאיראן מורתעת ולא התייחס לדרך הפעולה האפשרית הזו כמסוכנת ביותר לישראל, אשר לאורה יש לקבל את ההחלטה אם לפגוע או לפגוע בבכירים, זו שערורייה שלישית; אחרי אסון ה-7 באוקטובר, הכשל המקצועי הזה (אם הוא אכן היה) שהפקיר את גורל המדינה ביד המקרה, הגורל והמזל בצורה מודעת, הוא בלתי נסבל לחלוטין.

על הכיריים הביטחוניים של ישראל מונחים כעת שני תבשילים שהוקדחו וגררו את המדינה לשתי מלחמות התשה בגלל בישולם במתכון דוקטרינת ההרתעה וניחוש תודעת ומעשיו של האויב. על הכיריים האלה אין מקום להנחת תבשיל שלישי של מלחמת התשה גם עם איראן.

על ישראל  לבחור כעת בין שתי אופציות: 1. להגיב לתקיפתה ע"י איראן, במבצע הכרעתי שישאיר את איראן נכה צבאית או כלכלית לתקופה ארוכה מאד. 2. אם אין באפשרותה להגיב במבצע הכרעתי, לדחות את תגובתה לעיתוי אחר שבו, לאחר שאיראן תוכרע, ישראל לא תיקלע עקב כך למלחמת התשה עימה.

מטרת העל האסטרטגית של ישראל צריכה להיות מעתה, כמו מטרת העל של ארה"ב בעידן הקומוניזם, הכרעתה הצבאית, הכלכלית והמדינית של איראן בעיתוי המתאים מבחינתה וכנגזר מכך, באמצעות יכולות צבאיות אוטונומיות.

בדרך למימושה של מטרת העל האסטרטגית הזו, על ישראל לנצל את העוצמה הצבאית המרשימה שבידה, שמספיקה בהחלט להשגת הכרעה אופרטיבית הן בזירה הדרומית והן בזירה הצפונית, כדי להכריע מהר ולהביס את חמאס וברצף, את חיזבאללה.

המכשול היחיד למימוש התוכנית הוא אובדן היכולת המקצועית של הפיקוד בדרגים האסטרטגי והאופרטיבי, להחליף את חשיבתם הסובייקטיבית באובייקטיבית ואת החשיבה המודיעינית הספקולטיבית, בחשיבה אג"מית/פיקודית הכרעתית מציאותית; זאת, כדי לתכנן מערכות הכרעה תחבולניות ולנהלן בנחישות ובזריזות, לאור עקרון מלחמה מכונן 'רציפות והמשכיות'.

אם המכשול לא הוסר אחרי חצי שנה של מלחמה התשתית, זה בין השאר, משום שההנהגה הביטחונית נשענת על יועצים מעידן ההרתעה, מהם שהביאונו עד הלום, שמייעצים לה more of the same.

כדי להקים במקום מגדל הפונזי של מדיניות ביטחונית מבוססת הרתעה (שתחת הריסותיה ישראל לכודה כעת) מגדל ברזל של מדיניות ביטחונית מבוססת הכרעה כבמאה הקודמת, הכנסתם של מומחים להכרעה למעגל הייעוץ ועבודת המטה, צריך להיות כעת צעדה המיידי הראשון של מערכת הביטחון.

  

 

  

 

 

   

 

 

  

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מצוינות טקטית וטכנולוגית אינה תחליף למצוינות פיקודית בדרג האופרטיבי והאסטרטגי

סוגיית תא"ל חירם היא סימפטום לאנומליה הדוקטרינרית שנוצרה בצה"ל

מפקדי צה"ל לספסל הלימודים