"הגנה היא התקפה דחויה לשעת הכושר" שהיא כאן
מבצע אווירי מבריק לנטרול יכולות ההגנה האווירית הסובייטיות של סוריה במבצע של"ג ב-1982, זרז את נפילת הקומוניזם; את המבצע המבריק של חיל האוויר לנטרול יכולות הירי-מנגד של איראן, צריך להפוך לזרז להפלת החומיניזם.
אסור שההישג ההגנתי האדיר מול מתקפת הירי-מנגד האיראנית ישכיח שמלחמה לא מנצחים בהגנה וכן את רעיונו המכונן של קלאוזביץ על כך ש"הגנה (בוודאי כשהיא מוצלחת) היא התקפה דחויה לשעת הכושר".
שעת הכושר הגיעה: ישראל זוכה לשבחים ולתמיכה רחבה וחמה מצד מנהיגי העולם והתקשורת העולמית וגם מההנהגה באזור, משאב מלחמתי חשוב ביותר שאסור להשאירו בלתי מנוצל.
כדי להפיק את המירב מהישגה, שהוא גם הישגו של ממשל ביידן (שאיראן הוכיחה לו שהיא מצפצפת על אזהרותיו) נכון להקפיא את ההתקפה המתוכננת על רפיח ולכוון מיד גבוה יותר.
מעמדה של ישראל אחרי שהביאה לארה"ב הישג דומה להישג שהיא העניקה לה ב-1982 שונה לחלוטין ממעמדה לפני סיכולה של המתקפה האירנית ולכן גם השיח ביניהן צריך להשתנות.
כנגזר ממטרת העל של ישראל ושל המערב הדמוקרטי שהיא נפילת החומיניזם והאיסלאם הרדיקאלי שתפס את מקומו של הקומוניזם כאויב פעיל של המערב, וכן לאור הכלל המכונן של קלאוזביץ על מהות ההגנה וכנדרש מעקרון מלחמה 'מומנטום' – 'רציפות והמשכיות', על ישראל לנצל את הישגה ולהגיב מהר ככל האפשר, באחת או שילוב משלוש דרכי פעולה אפשריות:
1. השמדת יכולותיה הגרעיניות של איראן
פג פגיעה מכרעת או משתקת ביכולת האיראנית לייצר ולממן יכולת מלחמה ( war making capacity)
3. עקירת אחיזתה של איראן בזירה הקרובה לישראל
הגרעין האיראני מהווה את האיום האסטרטגי החמור ביותר על ישראל, על מדינות האזור ועל העולם ולכן, אם ישראל יכולה לסכלו בכוחות עצמה, עליה לנצל את העובדה שהיא מוגנת מפני תגובה אירנית אפשרית של ירי-מנגד עליה ולהשמיד או לפגוע בצורה משתקת בפרויקט הגרעין האיראני כאן ועכשיו.
יכולתה של ישראל לגרום לפגיעה בלתי הפיכה במרכיב מרכזי ביכולת האיראנית לממן ולייצר מלחמה באמצעות פגיעה משתקת במפעלי יצור האמל"ח ובמתקני ההפקה וייצוא הנפט, איננה מוטלת בספק; לפיכך, אם לא ניתן להשמיד עכשיו את הגרעין, יש לרכז את המאמץ הצבאי להשגת מטרה זו.
מדבר אחד על ישראל להימנע בתגובתה הישירה מול איראן: פגיעה בסמלי שלטון כדי לביישה ולהרתיעה. זו תגובת-נגד ילדותית-נקמנית, חסרת תועלת של ממש להחלשת כוחה המטריאלי פיזי ולכן, יש להימנע ממנה.
אם מסיבות שונות, שתי המטרות הראשונות בזירת האסטרטגיה רבתי, אינן ניתנות להשגה, יש לפעול לעקירה מיידית של כוחה של איראן בזירה האסטרטגית הקרובה לישראל ולחסל לשם כך את ממלכת חיזבאללה – אבן הראשה של שליחי אירן בזירה האסטרטגית הקרובה.
האתגר במערכה נגד חיזבאללה הוא להימנע מהשגת ניצחון פירוס; הוא יכול להיגרם בגלל האיום שחיזבאללה יצר להפיכת המלחמה לחיסולו, למלחמת התשה ושחיקה ארוכה מבחינת ישראל; כפייתה על ישראל, תקנה לחיזבאללה ניצחון, משום שהיא מנוגדת לחלוטין לאינטרס המדינתי והלאומי שלה.
עיקרה של תחבולת חיזבאללה למימוש האיום על ישראל הוא זה: ניצול קשיי העבירות בשטח ההררי של דרום לבנון, לשחיקת הכוח הקרקעי הצה"לי שנועד לכבוש את השטח על מנת להפסיק את הירי לעבר העורף הישראלי וע"י כך לאלצו להאט את התקדמותו; עקב כך, הארכת זמן שחיקת העורף הישראלי לכל אורכה ורוחבה של המדינה, כדי לחולל בישראל הרס וחורבן בהיקפים שמעולם לא נראו כמותם ועירוב הקהילה הבינלאומית שתכפה על ישראל הפסקת אש.
אתגרו של צה"ל במלחמה נגד חיזבאללה הוא אפוא, נטרול מקור עוצמתו, שליטתו בגורם משפיע 'זמן'.
נדרשת לשם כך תחבולה סיכולית אופרטיבית שתוציא את השליטה ב'זמן' המערכה ומשכה מידי חיזבאללה ותעבירו לידי צה"ל.
דוקטרינת הלחימה שנועדה לאפשר שליטה בגורם משפיע 'זמן' היא דוקטרינת ההכרעה התקנית של צה"ל, שברמה האופרטיבית והאסטרטגית, היא ננטשה והוחלפה בדוקטרינת ההרתעה ("הלם ואימה") ההרסנית.
זו הדוקטרינה שבגללה ישראל לא השיגה את מטרות המלחמה ואיבדה את השליטה במשכה, ב-2006, בצוק איתן ובחרבות ברזל.
על התורפה הצה"לית הזו, חיזבאללה בונה את ניצחונו.
לאור זאת, על צה"ל לתקן מיד את התורפה (הדבר אפשרי בהחלט) ולהגות רעיון תחבולני אופרטיבי מבריק שיסכל את תחבולת חיזבאללה ויאפשר להכריעו בזמן שיקבע על ידי ישראל.
חיוני להדגיש שעל גופי הביטחון של ישראל לראות בניצחון ההגנתי על אירן, קו פרשת מים מקצועי דוקטרינרי–תורתי; הפסקה מוחלטת של הפעלת הכוח הצבאי-ביטחוני הישראלי כדי להשפיע על רצונו ומצבו התודעתי של האויב וחזרה ליסודות: הפעלת משאביה הביטחוניים של המדינה, אך ורק על מנת להכריע את אויביה – כלומר, לשלול מהם את היכולת לכפות עליה איומים ונזקים בלתי נסבלים מבחינתה: אם אפשר, באמצעות השבתת יכולתו של האויב להשתמש ביכולותיו הצבאיות ואם אין די בכך, השמדתם החלקית, או כשצריך, המלאה.
אם צה"ל מתכנן לנצח את חיזבאללה כמו את חמאס, באמצעות "מכות כואבות", גרימת הרס מרתיע, שאיננו מקדם ישירות את תכלית הכרעתו המהירה בראשית המערכה ו"לעיסה" של פירים ומנהרות, מוטב לוותר על ניצולה של שעת הכושר שיצר הניצחון בהגנה מול איראן.
היקלעות סימולטנית לשתי מלחמות התשה היא מבחינת ישראל מציאות בלתי נסבלת. חמאס בלתי מוכרע בזירה העזתית, מצד אחד ומצד שני, בזירת לבנון, שחיקה גבוהה של הכוח היבשתי הצה"לי, במקביל לחורבן כבד שמתחולל בתוך ישראל, הוא סיוע של ישראל לחיזבאללה למימוש תחבולתו ולאיראן למימוש מטרתה.
https://www.inn.co.il/news/635037
ד"ר חנן
שי –
חשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי, מדיני ויחבל"י Hanan Shai
PhD:
Strategic, Military & IR Thinking |
15/04/2024 |
תגובות
הוסף רשומת תגובה