אדוני, שר הביטחון, להחלטתך!
תקציר
הדרג הטקטי מפעיל את כוחותיו ברצועה לאור
תורת צה"ל שמתמקדת בהערכת יכולותיו הפיזיות, היערכותו והכנותיו
של האויב ולכן, בקרבות הטקטיים חמאס מוכרע ומובס; לעומת זאת, הדרג האופרטיבי מפעיל
את הדרג הטקטי לאור תפיסה לא תקנית, שמתמקדת בסיבור מצבו התודעתי של האויב
ולכן, חרף הישגי הדרג הטקטי ברמתו, ברמה האופרטיבית, חמאס לא מוכרע ולא מובס.
ב-2007 צה"ל הונחה לתקן את האנומליה התורתית הזו שגרמה לכישלונו במלחמת לבנון
השנייה, אך התיקון, גם אם הוא בוצע, לא נראה.
צה"ל צבא מפוצל: מרתיע אופרטיבית ומכריע טקטית
המסקנה המתבקשת מתמונת המצב המצטיירת
ברצועה היא שחרף הצלחות טקטיות מרשימות של צה"ל, חמאס לא יובס במערכה וכמו
ב-2006, צה"ל לא ינצח במערכה.
שורשי התוצאה הקשה הזו נטועים בהחלטה
שהתקבלה בצה"ל בשנות התשעים של המאה ה-20 שלפיה, הדרג הטקטי יילחם לאור תורות
צה"ל המחייבות ע"פ הוראות הפקוד העליון ואשר נגזרו מעקרונות המלחמה
וכלליה האובייקטיביים האוניברסאליים ואילו בדרג האופרטיבי והאסטרטגי, צה"ל
יפעל ע"פ "תורה חדשה" בעלת אופי אלכימאי.
ההבדל בין תורות צה"ל המחייבות על
פי הוראות הפקוד העליון (הפ"ע) לבין "התורה החדשה" הוא זה:
תורות צה"ל נועדו להפוך את שדה
הקרב לוודאי ונשלט על ידינו, באמצעות הערכת יכולותיו הפיזיות האובייקטיביות של האויב
ושימוש תחבולני ביכולות הפיזיות של כוחותינו, כדי לשלול מהאויב את היכולת להשתמש בכוחותיו וכך, לשלוט בשדה הקרב, להכריעו
ולהביסו.
"התורה החדשה" לעומת זאת, מעבירה את כובד המשקל מחשיבה
אובייקטיבית לחשיבה סובייקטיבית, לסיבור הגיון האויב וניחוש מצבו התודעתי -
האינטרסים שלו, כוונותיו, המורתעות שלו מעוצמתנו הצבאית והאם כדאי לו, או לא כדאי
לו, לפעול נגדנו; מטרתה היא השפעה על רצון
האויב באמצעות הפחדתו, והרתעתו מלהשתמש ביכולותיו, גם אם לא הוכרע פיזית; מסיבה זו
"התורה החדשה" מתמקדת בהפעלת מניפולציות לשינוי תודעת האויב, כגון, הפעלת
"מנופי לחץ", חיסול בכירים וזריעת הרס כבד וחורבן, שבלחימת הכרעה אינם
התכלית, אם אינם משרתים את השגת ההכרעה. כצפוי מקצועית, הפעולות להרתעת האויב –
אלטרנטיבה להכרעתו המהירה - גררו את ישראל מאז 2006 לשרשרת של מלחמות התשה שבהן היא
מאבדת את השליטה במשכן ובתוצאת סיומן.
מאחר והכנסת "התורה החדשה" לדרג
האופרטיבי-אסטרטגי הייתה הגורם הראשי לכישלון צה"ל ב-2006, וועדות וינוגרד
ודן שומרון הנחו את צה"ל לגנוז אותה.
קריסת המגננה ב-7 באוקטובר
בבוקר ה-7 באוקטובר התברר, שגם אם פורמאלית, "התורה החדשה"
נגנזה, מערכת ההפעלה ב"מוח הצבא" לא שונתה והתפיסה המקצועית בדרגים
האופרטיבי-אסטרטגי, לא פורמטה מחדש.
אילו השינוי היה מתבצע, צה"ל היה נערך לפני ה-7 באוקטובר להגנת
גבולות המדינה ברוח דבריו של האנטינגטון בספר היסוד הקלאסי ללימוד יחסי צבא מדינה,
"החייל והמדינה" (1957):
"בהערכת איומי הביטחון, איש הצבא בוחן את היכולות של מדינות
אחרות, לא את כוונותיהן. כוונות הן פוליטיות בטבען, הפכפכות וניתנות לשינוי
במהותן, ואינן ניתנות להערכה וניבוי וירטואלי. איש הצבא מסוגל מבחינה מקצועית,
להעריך את כוח הלחימה של מדינה אחרת. עם זאת, שיפוט של המדיניות שלה, הוא עניין של
פוליטיקה שהיא מעבר לכישוריו. אין לבטוח בטבע האנושי, שבמהותו חזק יותר, גם כאשר
ההצהרה הגלויה משקפת כוונות ידידותיות ביותר. אם למדינה יש את הכוח לפגוע בביטחון
של זולתה, אזי חובה לשער שהיא תעשה זאת. מרווח הביטחון מחייב ייחוס כוונות של רוע
לכוחות אחרים, יחד עם יכולות ממולחות ביותר... זו אחריות צבאית להיות מוכן לכל
תרחיש. אסור לעמדה הצבאית להיות צבועה במשאלת לב כלשהי... איש הצבא יעסוק בעובדות
צבאיות, נתונים קשיחים, מציאות מאיימת של זמן ומרחב ומקורות". מתכננים צבאיים
של מדינה, עשויים להכין תכניות רחבות של מלחמה נגד מדינה אחרת, מבלי להראות
בהכרח שמטרתה של הראשונה היא לתקוף את השנייה".
כתורותיו התקניות של צה"ל, גם משנתו
של האנטינגטון נכונה פי שבעים ושבעה במלחמה נגד צבאות טרור שאבדו צלם אדם ושבהפיכת
ילדיהם ואזרחיהם למגינים אנושיים, הם גם אבדו צלם יצור חי.
הסתבכות המתקפה ברצועה
העובדה שצה"ל לא מילא את ההנחיות
שקיבל ב-2007 ככוונתן, התגלתה גם בשעות הראשונות של המתקפה בתוך הרצועה:
במקום להתחיל את המערכה, כנדרש מעקרונות
המלחמה של צה"ל, בהשתלטות חפוזה על מרחב רפיח, על מנת להכריע את חמאס בראשית
המערכה, צה"ל הופעל, בניגוד להגיון הצבאי ולתורתו המחייבת, בצפון הרצועה; לפי
הדיווחים ש"חמאס הופתע מהתמרון המהיר והעמוק"; "חמאס בהלם שהגענו
לכיכר פלסטין" (נקודה בעזה חשובה תרבותית וחברתית) וכיו"ב, ייתכן
והסטייה מהתורה התקנית נועדה להשיג תמונת ניצחון שתשפיל ותרתיע את חמאס, גם בלי
להכריעו, כ"בתורה החדשה".
לעומת הדרג האופרטיבי והאסטרטגי שפעל במערכה
בניגוד לעקרונות צה"ל ותורותיו, הדרג הטקטי נלחם במהלכה לאור התורות המחייבות
ולכן הקרבות בדרג הזה מסתיימים בהכרעת האויב והבסתו.
הישגיו של הדרג הטקטי נובעים ממהפך
שבוצע בהכשרת מפקדי דרג זה בסדיר ובמילואים, כמימוש הנחיות וועדת דן שומרון מ-2007,
לאור תפיסת בן גוריון, שפקוד הוא מקצוע, "מקצוע לחיים".
מאחר והמבצעים הטקטיים ברצועה לא נגזרו
מרעיון תחבולני אופרטיבי שנועד להשיג הכרעה אופרטיבית מהירה בתחילת המערכה, הם
גרמו לפירוק מסגרותיו של חמאס, הוגיעו ושחקו אותו, אך לא גרמו להכרעתו ולהבסתו - תנאים
הכרחיים למימוש המטרה המדינית של המלחמה: הסרת האיום.
כצפוי במלחמת התשה, ישראל איבדה את
השליטה על משך המלחמה, הסתבכה מדינית בגלל התארכותה ואובדן שליטתה במשכה, שוסעה
חברתית והפסידה קלפים צבאיים חזקים, ברי החלפה להישגים מדיניים ממשיים, שניתן היה להשיגם
בתחילת המערכה.
וועדת דן שומרון אמרה על הלחימה לאור "התורה
החדשה" ב-2006 דברים אלה: "לא ניתן להעריך מראש לא את
הכוח הדרוש להשגת המטרות, לא את משך הלחימה, ובעיקר לא את סיכויי
ההצלחה להשגתן, דבר שהופך את הלחימה לניסוי ותעייה"
(ההדגשות במקור).
ספק אם שר הביטחון היה מודע לתאונה התורתית שהתרחשה בצה"ל, שגרמה, כפי שמצטייר בתקשורת, לאי אמון מקצועי בין מפקדי הדרג הטקטי, שכדי לנצח פועלים מתוך מחויבות מקצועית לעקרונות המלחמה וכלליה ולתו"ל צה"ל התקני, לבין הדרגים מעליהם, שמונחים ע"י תפיסה הפוכה לעקרונות המלחמה האוניברסאליים ולתורת צה"ל התקנית. אי האמון הזה בין הדרגים, בלט בדיוק ומאותן סיבות, כפי שציינה וועדת שומרון, גם ב-2006.
החזרת צה"ל להיות צבא מכריע אחוד
הכרחי להשתקם מהתאונה התורתית לאלתר,
באחת משתי דרכים אפשריות: 1. טיהור סטליניסטי של צמרת הצבא (כבמסרי ההלם ואימה של האלוף
בריק) שלא ישנה כלום, כי המכהנים, יוחלפו בטעוני אותה תפיסת הפעלה שגויה שבשרות,
או שפרשו ממנו; 2. פירמוטו מחדש של 'מוח הצבא', בתהליך הדרכתי מהיר של החזרת התורה
התקנית לצמרת הצבא ושיקופה לדרג המדיני, באמצעות וועדה מקצועית יועצת מלווה; וועדה
כזו הייתה אמורה לקום ב-2007, אך מסיבה לא ברורה, היא לא הוקמה.
למלחמה גרמו מחדלים לאומיים רבים
שצריכים להיחקר, אך למציאות הצבאית הבלתי נסבלת שנוצרה בזירת רצועת עזה ובזירת
לבנון , גרמה התנערות מהנחיות מומחים מקצועיים להפסקת האנומליה של תהום מקצועית תורתית, המפרידה בין הדרג האופרטיבי
לדרג הטקטי.
בלי קשר למחדלים ברמה הלאומית שצריכים
להיחקר, על צה"ל להכיר בכך שהחלפה ברמה האופרטיבית והאסטרטגית, של האמת האובייקטיבית,
שבלעדיה לא ניתן להכריע, ב"אמת" סובייקטיבית, כדי להרתיע גם בלי להכריע,
הייתה הגורם הראשי לאסון ה-7 באוקטובר והגורם שמונע את השגת הניצחון על חמאס עכשיו.
על צה"ל להודות בטעותו, לקחת עליה אחריות
ובלי להמתין לסיומם של תחקיריו ולמסקנותיה של עוד ועדת חקירה, לתקנה אוטונומית כאן
ועכשיו, כדי שצה"ל ישוב להיות צבא מכריע אחוד.
אדוני, שר הביטחון, להחלטתך!
תגובות
הוסף רשומת תגובה