טורו של גרוסמן בניו יורק טיימס ומשל הגרזן והקת

מבחינת ישראל ובעיקר קורבנות האסון הכבד שנפל על ראשה, טורו האחרון של גרוסמן בניו יורק טיימס הוא

מכה מתחת לחגורה.

טורו מזכיר את הכתוב במקורותינו על האילנות שנבראו ביום השלישי יחד עם הברזל: "כיוון שנברא הברזל

התחילו האילנות מרתתים [רועדים]. אמר להן [הברזל]: מה לכם מרתתין? עץ מכם אל יכנס בי ואין אחד מכם

ניזוק". אם העץ יסרב לשרת כקתו של הברזל, מסביר שלום רוזנברג המנוח, לא יוכל הגרזן לגדע את העצים.

המשל ברור מאליו. הוא מתריע נגד העוזרים לאויב, כשלפעמים עזרתם קריטית. סכנה זאת התממשה

פעמים לא מועטות בהיסטוריה היהודית לדורותיה, מטיבריוס אלכסנדרוס היהודי – יועצו הראשי של טיטוס

ודרך פבלו כריסטני ויהושוע הלורקי, יוזם ויכוח טורטוסה, שמעון דימנשטיין, ראש היבסקצייה, אוטו וייניגר

שספרו "מין ואופי" – יצירה אוטואנטישמית מובהקת, העניקה להשמדת היהודים הצדקה "מדעית" ומאגנס,

שבעיצומם של מאמצי ויצמן, מנהיגה הנבחר של הציונות, להשיג הסכמה נשיאותית להכרזה על הקמת

המדינה, פעל בוושינגטון לסכלה.

טורו של גרוסמן בניו יורק טיימס מעלה מהאוב ריאיון שהתפרסם בעתון הזה ב- 1934 עם גרטרוד שטיין -

כמו גרוסמן, אושיית תרבות, סופרת יהודיה אמריקנית ממוצא גרמני שארחה בסלון ביתה גדולי עולם

כארנסט המינגויי, סקוט פיצג'רלד, עזרא פאונד, פאבלו פיקאסו ואחרים. להלן ציטוט מהריאיון עימה: "אני

אומרת שהיטלר צריך לקבל את פרס נובל לשלום, כי הוא מסיר את הגורמים לסכסוך מגרמניה. על ידי גירוש

היהודים והגורמים הדמוקרטיים והשמאליים, הוא מגרש את כל מה שתורם לפעילות, שזה אומר שלום...על

ידי דיכוי יהודים...הוא מסיים מאבקים בגרמניה".

ישראל נקלעה ברצועת עזה למלחמה שטרם נראתה בעולם – אפילו לא בזוועות הנאצים והיפנים במלחמת

העולם השנייה: אויב שאיבד בעת ובעונה אחת צלם אנוש ובהפיכת אזרחיו למגיניו האנושיים, גם לחסר צלם

יצור חי.

שדה הקרב האנושי שהוא מממלכת אי הוודאות, נהפך לממלכת תוהו ובוהו שטנית, שההקפדה בה להילחם

לאור חוקי המלחמה, פועלת כחרב פיפיות נגד המקפיד לשומרם ומנגד, מעצימה את מי שמתעלם מהם.

התנהגותו השטנית של חמאס כלפי אזרחיו, יצרה ברצועה, במתכוון, את הפלונטר ההומניטרי, שמטלטל לא

רק את ישראל אלא, כדברי צ'רצ'יל באחד מנאומיו המפורסמים, מקרב את הדמוקרטיות האמריקנית

והבריטית לשעה אפלה באמת: בארה"ב מחוקקים פועלים מתוך חשש לאבד את קולות המצביעים תומכי

חמאס ובבריטניה המחוקקים מתוך חשש לחייהם, לא מגיעים לפרלמנט, בגלל אותו קהל מצביעים.

הפוליטיקה העולמית נכשלה בעצירת המשבר ההומניטרי בעודו באיבו, באמצעות הפתרון המוסרי המהיר

היחיד האפשרי: מילוטם של המגינים האנושיים מציפורני הנהגתם לרפיח המצרית, כדי לאפשר לישראל

לבער את הרוע ממחבליו וממנהרותיו עד תום.

גרוסמן היה יכול לגייס את מעמדו כסופר מוערך ומכובד בארץ ובעולם להרעשת עולמות, לשם הסבת

תשומת לב האנושות לזוועה השטנית של הפיכת ילדים, נשים, גברים וזקנים לנשק אנושי ולהשמעת זעקה

הומניסטית קורעת לב, נקיה מחשבונות פוליטיים ואישיים, להפסקת הזוועה.

כתוספת לזעקה שאותה לא השמיע, גרוסמן היה יכול להציע את הפעלת הפתרון ההומניטרי הזמין והמהיר,

כבר לפני חמישה חדשים ולהצליח אולי למנוע משבר הומניטרי נורא, אנטישמיות כבדה גואה ואת הגעתן של

ישראל והדמוקרטיות המכוננות לסף שעה אפלה באמת.

האשמת ישראל באסון אזרחי הרצועה, היא אמנם כהעמדת הבל לדין על רציחתו בידי קין, אבל גם היא עצמה לא

יכולה לרחוץ בניקיון כפיה;

אסונה הוא תוצאה ישירה של החלפת "אשרי הירא תמיד", שלאורו מקימי המדינה נטלו סיכונים מחושבים,

ברהב הפקרי, במשחק בקובייה ובהימורים מדיניים וצבאיים מסוכנים להחריד.

בדבר אחד, כמקימיה, היא דבקה בחובת "אשרי הירא תמיד": התעקשותה שלא להקים בטבורה מדינה

שמנהיגיה בני השטן, אחרי שנבחרו דמוקרטית, הפכו את בוחריהם לפצצות אדם ולמגיניהם האנושיים.

כקורבן מצער אפשרי נוסף לתסמונת סטוקהולם, גרוסמן קורא בטורו לעולם לכפות על ישראל את פתרון שתי

המדינות, כלומר לעקור גם את שן השפיות והבינה, אולי האחרונה, שנותרה במוחה.

מצופה מישראל, שבעזרת ידידים בעולם – אנשי תרבות, מצפון ומוסר – היא תמצא דרך הגיונית ואחראית,

מותאמת לתרבות המקומית של שררה ולא לתרבות הסקנדינבית של פשרה, להיחלץ מהצורך לשלוט

בפלשתינאים ולעמוד בהצלחה בשאר אתגריה.

אילו ברל כצנלסון היה נשאל לדעתו על טורו של גרוסמן, קרוב לוודאי שהיה מפנה את השואל ל נאום ה-1

במאי שהוא נשא בעיצומן של מאורעות תרצ"ו 1936 - נאום "היודע עם מהעמים, נגע כנגענו צרעת

כצרעתנו?"; קריאת הנאום המלא ב'אל מול פני המערכה' ב'דבר' מ- 4 מאי 1936 והפצתו לכל רוח,

כשישראל בעיצומו של פרק נוסף של המערכה מ- 36, היא חובה אזרחית מהמעלה הראשונה.

מצופה מגרוסמן, בשר מבשרנו, עטרת סופרנו ובעצמו אב שכול מיוסר, שיכיר בטעותו ובכוח חזרתו בתשובה,

ינצל את השפעתו בארץ ובעולם להשמעת קריאה מהדהדת גדולה: "פיתחו ברפיח המצרית מקלט הומניטרי

מציל חיים ומכבד צלם אדם וצלם כל יצור חי - עכשיו!".

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מצוינות טקטית וטכנולוגית אינה תחליף למצוינות פיקודית בדרג האופרטיבי והאסטרטגי

סוגיית תא"ל חירם היא סימפטום לאנומליה הדוקטרינרית שנוצרה בצה"ל

מפקדי צה"ל לספסל הלימודים