לחירם למחוק את הערה ולגולדפוס לא לרשום הערה
חירם וגולדפוס הם, כהגדרת הרמטכ"ל משה דיין, שני "סוסים אבירים" וכהגדרת ראש הממשלה לוי אשכול, "סוסים מחוממים" - אוצר לאומי חיוני להשגת ניצחונות צבאיים בהכרעת בזק בראשיתית.
שניהם גילו אומץ לב אזרחי פיקודי בקבלם החלטות
בלתי שגרתיות במצבים בלתי שיגרתיים: חירם בהחלטותיו לירות בטנק על הבית בבארי
ולפוצץ אוניברסיטה וגולדפוס בהחלטתו לחרוג מתוכן הנאום שאושר לו לשאת.
ההבדל בין שניהם הוא ברור, חירם קיבל את החלטותיו המבצעיות בעיצומם של קרבות קשים, בדיוק לפי נהלי תפיסת הפקוד המבוזר המחייבים של צה"ל ולכן הרישום בתיקו מיותר וצריך להימחק; גולדפוס לעומתו, קיבל החלטה לא מבצעית ולא תחת לחץ, שמתחה ביקורת מרומזת על הדרג המדיני ולכן חרגה מהנהלים ואף על פי כן, גם בתיקו לא צריכה להירשם הערה ונראה שהיה נכון יותר שיקבל נזיפה פיקודית מחנכת פומבית - הזדמנות להעברת מסר כפול עם עקיצה לכל המפקדים: ממפקד שמצטיין בשקול דעת מבצעי, מצפים שיצטיין בכל שיקול דעת פיקודי.
בהשוואה לשלוש מרידות אלופי המטכ"ל
בדרג המדיני - המרידות הגדולות נגד בן גוריון, במלחמת העצמאות – בעיצומה של ההפוגה
הראשונה (בעקבות פיטורי הרמ"א) ובהמשך, המרידה בעקבות ביטול מפקדת
הפלמ"ח וכן בהשוואה לפוטש הקטן נגד אשכול, ערב מלחמת ששת הימים, גולדפוס הוא "ילד
טוב ירושלים".
בדיון המפורסם שנערך ב-28 במאי 1967 עם לוי אשכול, ב"בור"
בקריה, התנפלו עליו עזר ויצמן ואריק שרון ודרשו לפתוח במלחמה. האלופים צעקו עליו
'מה הממשלה מחכה, האמריקאים לא יפעילו את הצי שלהם'.
האלוף מתי פלד הוסיף "אנו נמצאים במצב המתוח והבלתי ברור הזה במשך
שבועיים, כאשר אנו חוזרים ומסבירים השכם והערב בכל מיני הזדמנויות מדוע הזמן
פועל לרעתנו. המטה הכללי לא קיבל הסבר אחד למה מחכים אנו. אני יכול להבין שאנו
מחכים למשהו. אם כן, תוציאו את הסוד ונדע למה מחכים אנו! ... מגיע לנו לדעת מדוע
סובלים אנו את החרפה הזאת. אולי נקבל, בהזדמנות זו, הסברים למה מחכים אנו?".
בפגישה נוספת של האלופים עם אשכול, שנערכה אחרי "נאום הגמגום"
שלו, עזר ויצמן, אז ראש אג"ם אמר לדרג המדיני בקול מצווה: "אשכול, תן
פקודה וצה"ל יצא למלחמה. למה לך את משה דיין? מי צריך את יגאל אלון? יש לנו
צבא חזק והוא רק ממתין לפקודה שלך. תן לנו פקודה לצאת למלחמה ואנו ננצח".
לשבחו של אשכול (יליד הגלות) ייאמר שחוצפת
היהודי החדש – הצבר, לא הזיזה אותו מדעתו שהייתה, שלפני היציאה למלחמה יש למצות את
התהליך המדיני עד תום (עמדה שלימים הסתברה כנכונה). לימים הוא אף גילה הבנה לעמדת
האלופים והגן עליהם באמרו באידיש (שפה שבה הדברים נשמעים עסיסיים יותר) "הם כבר היו סוסים
מחוממים, שמוכרחים לפרוץ כי הרסן כבר הכאיב להם".
חזרתם של סוסים אבירים לצה"ל היא
מחממת לב ומעוררת תקווה וביטחון (חבל שבאיחור) אולם ההיסטוריה ובכלל זה הישראלית,
מלמדת, ש"בסוסים אבירים" צריך לטפל בזהירות וללמוד ליהנות מדובשם, אך גם
להיות נכונים להידקר מעת לעת מעוקצם.
שרון הוא דוגמה ל"סוס אביר",
שכבר בצעירותו לצד הדבש שנתן, גם עקץ, לפעמים עקיצה קשה מאד כבאירוע קיבייה. ואף
על פי כן, בן גוריון הנחה לשומרו בצה"ל ורבין אף קידמו; מדובשו המתוק (הצבאי),
ישראל נהנתה בניצחונו המבריק בקרב אום כתף ב-67 ובהתעקשותו לחצות את התעלה ב-73.
"סוס אביר" ידוע נוסף, היה בצבא
הבריטי – "הידיד", וינגייט; אואטסיידר, שבפגישות עם חניכי פלגות הלילה
שהגנו על צינור הנפט מקירקוק לחיפה, היה לעיתים ערום כביום היוולדו. ואף על פי כן,
למרות מוזרותו, הצבא הבריטי שמר עליו כבצמר גפן, משום שליצירתיות המבצעית שלו ולאומץ
ליבו, לא היה דומה בצבא הבריטי; הדבר הוכח בהישגיו הצבאיים יוצאי הדופן בשירותו
בארץ ישראל, באתיופיה ובבורמה.
חשש, לא רק מעוקצם, אלא מהאיכות הייחודית
של דובשם וממנהיגותם האישית הסוחפת, גרם לסילוקם מצה"ל של סייחים שהיו פוטנציאל
וודאי להיות סוסים אבירים בכירים; אילו שרתו עדיין בצה"ל, ייתכן וגרירת
הרגליים האופרטיבית ברצועה הייתה נמנעת;
אחד מהם, תא"ל צ'יקו תמיר, אחרי שסולק
מצה"ל בפרץ טהרנות כבווידויי הטהרה הליליים של חלוצי ביתניה, הוסלק אליו בחשאי
בחזרה (בהחלטה נכונה מאד של כוכבי) כדי להכין את הדרג הטקטי ללחימה המופתית שהוא מנהל
ברצועת עזה – ההפתעה הטובה של המלחמה.
לחירם צריך אפוא למחוק את ההערה שנרשמה
בתיקו וכדי שלגולדפוס תירשם הערה, הוא צריך לחרוג מהנהלים (הבירוקרטיים) קצת יותר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה