סוגיית תא"ל חירם היא סימפטום לאנומליה הדוקטרינרית שנוצרה בצה"ל

גם אם פרשת פיצוץ האוניברסיטה העזתית ירדה מסדר היום כסוגיה משמעתית שנפתרה, חיוני להמשיך ולדון בה, משום שהיא סימפטום לאנומליה הדוקטרינרית שנוצרה בצה"ל, שבגללה קרוב לוודאי (גם ללא מחקר מעמיק) המתקפה ברצועה תקועה.  

דוקטרינת צה"ל הייתה מיום הקמתו בכל דרגיו - האסטרטגי, האופרטיבי והטקטי - דוקטרינת ההכרעה הקלאוזביינית "הבראשיתית" שעיקרה: הכרעת האויב והכנעתו, כתוצאה משלילה מהירה של יכולתו להשתמש בכוחותיו בצורה אפקטיבית, כבר בראשית הלחימה ויתכן אף קודם לכן.

זו דוקטרינה הפוכה להכרעה "האחריתית" שעיקרה: הכרעת האויב והכנעתו, כבלחימת הפלנקס, בסוף הלחימה כתוצאה מהשמדתם המאסיבית של כל או של מרבית כוחותיו.

לעומת דוקטרינת ההכרעה הפלנקסית שהניצחון בה מותנה בזמן ובעליונות כמותית, הניצחון בהכרעה מהירה בראשיתית, הוא תלוי עליונות אינטלקטואלית ויכולות גבוהות של יוזמה, דמיון, יצירתיות ונכונות לנטילת סיכונים ואחריות.

תורפתה של ישראל היא נחיתות כמותית כרונית, יתרונה לעומת זאת, הוא חברה יהודית ערכית ודמוקרטית. אלו מאפיינים הנדרשים להפעלת דוקטרינת ההכרעה המהירה הבראשיתית, המאפשרת למעטים לגבור על רבים בלחימה קצרה ויחסית "זולה"; לכן, עם הקמת המדינה, הדרג המדיני הנחה את צה"ל לאמצה ולהטמיעה במפקדיו ולוחמיו בכל הדרגים.  

כדי ליישם את דוקטרינת ההכרעה המהירה במבצעיו, צה"ל אימץ את תורת הפקוד הנלווית לה: פקוד מבוזר מוכוון מטרה שעיקריה הם: דרג ממונה חייב למסור לפקודיו פקודת מבצע – "המטרה", שמלבד משימות, מדגישה למקבליה את הגורמים המשפיעים על תוכניתו וכן אילוצים מוגדרים מראש ללחימתם; לאצול להם מסמכויותיו, כדי שיוכלו למלא את משימותיהם ולסמוך באופן מלא על שיקול דעתם, שכן, בניגוד לממונה עצמו, הקשר של פקודיו עם המציאות המתהווה בשטח שבתחומי אחריותם, הוא ישיר ובלתי אמצעי.

דרג כפיף נדרש בתורת הפקוד המבוזר לנצל את הסמכות שהואצלה לו, לפעול בעצמאות ועל אחריותו האישית, להתאים את לחימתו למציאות המבצעית המשתנה ואם נדרש, כנגזר מהמטרה, אף להחליף על דעת עצמו את המשימה.

המפתח להפעלת הפיקוד המבוזר ולכן גם של דוקטרינת ההכרעה המהירה הוא אמון הדדי גבוה של המפקד בפקודיו ואמון שלהם במפקדם.

מחוללי האמון הם שניים: בסיס מקצועי אחיד שיוצרים אותו תורה צבאית משותפת וניסיון מבצעי והגיבוי הפיקודי שמפקד ממונה נדרש לתת להחלטות שגויות אפשריות של מפקדי משנה בלחימה. הגיבוי חיוני, מכיוון שבשדה הקרב שוגים כולם ועדיפה החלטה בלתי שלמה ואפילו שגויה - בזמן תגובה אפקטיבי - ע"פ החלטה מושלמת, או טובה יותר, בזמן תגובה בלתי רלוונטי. ללא הגיבוי, מפקדי משנה לא יעזו לפעול בעצמאות, הפקוד ייהפך מביזורי לריכוזי ולחימת ההכרעה המהירה הבראשיתית, תיהפך לפלנקסית אחריתית, מרובת אבדות וארוכת זמן.

כדי להבין את הסיבה למתח שנוצר בין תא"ל חירם למפקד הפיקוד בסוגיית פיצוץ האוניברסיטה חיוני להכיר שינוי בלתי יאומן שהתרחש בצה"ל בשלהי המאה הקודמת: ניתוקו של הדרג הטקטי שהמשיך להיבנות ולהילחם לאור תורת ההכרעה הבראשיתית המקורית של צה"ל, מהקטר האופרטיבי – אסטרטגי.

ברמה האופרטיבית, דוקטרינת ההכרעה המקורית של צה"ל, שחיברה את הדרגים האסטרטגי, האופרטיבי והטקטי, הוחלפה בדוקטרינת ניצחון בהרתעת האויב, בלי להקדים לכך את הכרעתו הפיזית והבסתו.

במגעה של הדוקטרינה הבלתי מציאותית, עם המציאות האמיתית, היא נהפכה באורח בלתי נמנע (כפי שנצפה במלחמת לבנון השנייה, בצוק איתן ולדאבון לב, גם בחרבות ברזל) למלחמת התשה ושחיקה פלנקסית, יקרה באבדות ועקרה מהישגים צבאיים משמעותיים, ברי המרה להישגים מדיניים משמעותיים.

תא"ל חירם הוא קצין קבע מקצועי ואחד מבוגריה הראשונים של האקדמיה לפיקוד - המלט"ק (מוסד שבמזל גדול בודד מדוקטרינת הניצחון בהרתעה ללא הכרעה) שהגיע לתפקיד הבכיר של מפקד אוגדה;

מהמצטייר מדיווחי התקשורת, הוא נתקל בסיכון אפשרי ממשי לכוחותיו, שכדי לסכלו בזמן תגובה אפקטיבי, הוא לקח את האחריות הפיקודית שנדרשה ע"פ תורת הפקוד ועל פי המידע שהיה בידו והורה לפוצץ את האוניברסיטה;

ייתכן והוא ראה לנגד עיניו אירוע מבצעי הנלמד במלט"ק, על מפקד ביחידה מובחרת בצה"ל, שבתנאי לחימה דומים, ניתק את הקשר עם מפקדו מאחור; הוא עשה זאת, לא רק מכיוון שידע שהוא לא יוכל לעזור לו בקבלת ההחלטה הקשה שהיה צריך לקבל, אלא גם כדי שלא להפוך אותו שותף להחלטה, שהייתה עלולה להיות שגויה.  

אם החסירו ממנו מידע ישן שהיה בידי הדרג הממונה והוא לא נמסר לו בפקודת המבצע, או מידע חדש שלא הועבר לו מהדרג הממונה בעדכונים השוטפים, זו תקלה של הדרג הממונה ולא תקלה שלו.

אם הטענה כלפיו היא שהוא לא פנה לקבלת אישור פורמלי לפיצוץ המבנה, ההערה שנרשמה בתיקו צריכה להימחק ולהירשם למי שהכניס לשדה הקרב בירוקרטיה מיותרת, בניגוד לרוח תורת הפיקוד המבוזר מוכוון המטרה ופקודות הצבא.

כמפקד אוגדה שנלחמת ללא הפסקה חמישה חדשים, תא"ל חירם צבר (כחבריו מפקדי האוגדות והחטיבות האחרים) משך ניסיון בפיקוד על אוגדה במלחמה, כמוהו לא צבר שום מפקד אוגדה צה"לי בעבר.

בגלל הניסיון שצבר, מצטייר שהוא כבר overqualified למילוי התפקיד שתוכנן לו לפני המלחמה ונכון להעלות אותו ומפקדי אוגדות משכילים ומנוסי מלחמה מצטיינים, לרמה האופרטיבית – אסטרטגית שבה השכלתם, ניסיונם ותודעתם הנקייה ממשאלות לב על הרתעה בלי הכרעה, חסרים כאוויר לנשימה.

'הקפצתם כיתה' תפתח את הדלת לקידומם של מפקדי חטיבות מצטייני מלחמה, שיש לקוות, שכמו תא"ל חירם, גם הם בוגרי המלט"ק; אם יש כאלה שאינם בוגריו, לאור הצלחות הדרג הטקטי במלחמה שרבים מאד ממפקדיו הם בוגרי המלט"ק, צריך לקבוע שלאף קצין קרבי המתגייס לשרות קבע, אסור לפסוח על המוסד הזה שאת הקמתו צה"ל חב ליוזמו רא"ל אמנון ליפקין שחק המנוח ולמי שהריץ את הקמתו, אלוף ישראל זיו.