על ההנהגה הלאומית ללכת מיד לקנוסה (וושינגטון) – לא כדי להיכנע

 ישראל אמנם רחוקה מתבוסה, אך לאובדן שליטתה על התנהלות המלחמה ועקב כך על יכולתה לממש את יעדי המלחמה בלי התשתה, שחיקתה והמשך החרבתה בצפון, קוראים הכרעה! מציאות ממושכת של אין אונים - הכרעה, עלולה להתגלגל לכניעה: ויתור על השגת יעדי המלחמה ואם גם ייכפו עליה תנאים מנוגדים לאינטרסים הבסיסיים שלה, זו תהיה תבוסה.

הגורם למצב הוא לא נחיתות צבאית: ההפתעה מחממת הלב במלחמה היא מרמת מוכנותו המבצעית הטקטית הגבוהה של צה"ל למלחמה (שבולטת על רקע כשלים מהדהדים בכוננותו המבצעית) וממורל הלחימה הגבוה של לוחמיו בסדיר ובמילואים.

הנחיתות שגלגלה אותנו לכאן היא נרפות אינטלקטואלית מקצועית, בראש ובראשונה צבאית – ביטחונית, אבל גם משפטית ומדינית; בגללה לא הובחן (הרבה לפני פרוץ המלחמה) שאת המגינים האנושיים ואת הרגישות ההומניטרית הגבוהה במערב הדמוקרטי, חמאס חיבר יחדיו והפך אותם למקור עוצמתו ואילו לישראל הוא הפך אותם למקור חולשתה;

בחשיבתו השטנית חמאס הבחין אולי שהומניטריות המערבית היא מכנית, נקיה ממוסר אמת ולכן מיכולת להבחין בין טוב לרע ובין צד צודק לצד רשע ובכך הוא הפשיט את ישראל משני מקורות עוצמה נוספים שלה: ממוסר האמת, החרות והצדק שאבותיה הביאו לעולם ועקב כך, מיכולתה להשתמש בערכיה, כדי לשכנע את העולם בצדקתה.

מסיבות אלה, למרות עליונותה הצבאית, שלא לדבר הערכית, על חמאס ועל מבקריה, ישראל חסרת אונים מולו, כשמשון הגיבור שגולח ממחלפות ראשו.

אילו מתכנני המלחמה היו מזהים את המטען ההומניטרי שהונח גלוי וחשוף על אם דרכה, ישראל הייתה מוצאת בוודאי דרכים לנטרולו המוקדם. עכשיו, אחרי שהיא כבר עלתה עליו, הדרך היחידה שעומדת בפניה לנטרולו היא הפעלת מאמץ מדיני לאומי להעברת המטען מרפיח העזתית לרפיח המצרית.

להצלתה המיידית של הכלכלה המצרית, עקב ירידת הכנסותיה מהתעלה,  ארה"ב תרמה בימים אלה חמישה מיליארד דולר; לשיקומה הכלכלי ארוך הטווח, איחוד האמירויות עומדת להשקיע בה 145 מיליארד דולר להקמת פרויקט כלכלי ענקי בראס א-חכומה שלחוף הים התיכון.

את שתי ההחייאות האלה, ישראל חייבת לנצל כמנופים לשכנועה של מצרים לפרום את הפלונטר ההומניטרי שנוצר ברפיח העזתית, במקלט הומניטרי ברפיח המצרית.

לוושינגטון הדמוקרטית, שהומניטריות היא הטיקט שעליו ביידן בונה את זכייתו בבחירות, יש להציג את הצלחתה של וושינגטון לשכנע את מצרים להקים את המקלט ההומניטרי בתחומה כעסקה שתקנה לדמוקרטים שלושה הישגים בכרטיס אחד: 1. ניצחון צבאי מכריע מובהק באחת משתי המלחמות היבשתיות שמתנהלות בתמיכה אמריקנית ע"י בנות בריתה; 2. הצלחה לסיים משבר הומניטרי גדול ולמנוע בכך את הפיכתו הבלתי נמנעת (אלא אם ישראל תיכנע) לאסון הומניטרי גדול ו-3. הצלחה להשיג תמורה מדינית חשובה, לכסף הגדול שארה"ב מעבירה למצרים.

אפשר להוסיף על כך שלל הישגים חשובים נוספים לארה"ב ובנות בריתה באזור, אך מכיוון שהם אינם הומניטריים, ספק אם הם מעניינים כעת.

רתימתו של הנשיא ביידן לחילוצה של ישראל מחוסר האונים שאליו היא נקלעה הוא אתגר מדינאותי דומה רק לשני אתגרים דומים בעבר: החלטת כ"ט בנובמבר 47 והשגת אישורו של טרומן במרץ 48 להכריז על הקמת המדינה.

השגת שניהם הייתה תוצאה של מיצוי מירבי של חכמה יהודית שנוצרה באלפיים שנות אין אונים לאומי ויותר מכך: השפעת הלקח שנלמד מפיצולה של ההנהגה הלאומית בשנה בה היטלר עלה לשלטון  ומכישלונם המהדהד של בן גוריון וז'בוטינסקי בפסגת לונדון 1934 לאחות את הקרע ולהתאחד.

הליכה לקנוסה מזוהה עם בקשת סליחה וכניעה; ההגינות מחייבת ללכת לוושינגטון כדי לבקש סליחה על הנרפות האינטלקטואלית, שסיבכה את ישראל ותומכיה (אם לא את העולם כולו), אך לא כדי להיכנע, אלא להיפך: לגיוסה של ארה"ב לסייע לישראל לנצח את השטן שהפך את ההומניטריות, שהוא עצמו רחוק ממנה כמרחק מזרח ממערב, למקור עוצמתו נגדה ונגד ההומניזם האמיתי. 

https://www.inn.co.il/news/631896

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפקדי צה"ל לספסל הלימודים

סוגיית תא"ל חירם היא סימפטום לאנומליה הדוקטרינרית שנוצרה בצה"ל

לפעול בסוריה כפי שיגאל אלון היה פועל