"יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַּת הַּשָמֶשׁ עֹשֶׁר [מודיעיני] שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ"

להפתעתה של ישראל ב- 6 באוקטובר 73, קדמה הערכה מודיעינית מסכמת מ- 5 אוקטובר שעיקרה היה:

"...לפי מיטב הערכתנו לא חל שום שינוי בהערכת המצרים את יחסי הכוחות בינם לבין צה"ל. אי לכך

הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש את הלחימה היא נמוכה" (דוח וועדת אגרנט).

חמישים שנה מאוחר יותר, להפתעתה של ישראל ב- 7 באוקטובר 23 , קדמה, כעולה מתחקיר עיתונאי

ראשוני (עובדה, 7 מרץ, 23) הערכה מודיעינית דומה שעיקרה היה: "רצף סימנים חריגים אשר לחומרה

מעידים על היערכות לחירום...מוערך שחמאס אינה מעוניינת בהסלמה וכניסה למערכה בעת הנוכחית".

המשותף לשתי ההערכות האלה שלאורן הוחלט שישראל לא תותרע שעומדת לפרוץ מלחמה, הוא שהן

"הערכות" הימוריות שמבוססות על סיבור הגיון האויב וכוונותיו.

בעדותו לוועדת אגרנט הסביר אלי זעירא שאמ"ן קיבל כמות עצומה של ידיעות, וקשה היה מאד להתגבר

עליה, בבחינת "עושר השמור לבעליו לרעתו" (קהלת, ה, י"ב) כדבריו. "קאפביליטיס" אמר, "קיימים כל הזמן

ולכן אין לנו ברירה אלא לעבור אל אינטנשנס".

סיבור כוונות המצרים והגיונם הוליד את הקונספציה, לפיה מצרים לא תתקוף את ישראל לפני שתצויד

במטוסים לתקיפת העורף הישראלי העמוק. הקונספציה נועדה לדבריו למנוע את "גיוס המדינה שבע פעמים

בשנה" ולהקל על עוזרי ראש אמ"ן למיין, לסנן ולסווג את שפע החומר המודיעיני שהתרכז באגפו כי

"בעזרתה האנשים יודעים מה חשוב ומה טפל" אמר.

כנגזר מהקונספציה הזו ניתן לשער שאילו עוזרי זעירא היו מקבלים ידיעה על החלטה של נשיא מצרים להגיע לנאום

בכנסת ישראל וידיעה על פקודה שהורדה לצבא המצרי לחצות את התעלה, קרוב לוודאי שפקודת המלחמה

לא הייתה עוברת את מסננת הקונספציה ולכן, לא הייתה מגיעה לראש אמ"ן, שלא לדבר על הבאתה לידיעת

ראש אג"ם, הרמטכ"ל והדרג המדיני.

כדי למנוע מהמודיעין להיות גורם שהופך את אוצרות המידע המודיעיני, לעושר השמור לבעליו לרעתו, קיים

אג"ם - אגף המטה הכללי.

אג"ם נושא באחריות, במטכ"ל ובשאר הדרגים, למוכנות מבצעית למניעת הכרעה גם במקרה של הפתעה -

תוצאה של התרעה שלא ניתנה. הקמ"ן הוא בכל דרג ובכלל זה במטכ"ל, קצין מטה מקצועי באגף, שנועד

לייעץ ולסייע לאג"ם למלא את משימתו. ידיעה מודיעינית הופכת למידע מבצעי, רק לאחר הפרייתה במפגש

פנים אל פנים, בלתי אמצעי (גם לא בשיחת בזום) של קצין המודיעין וקצין האג"ם, ברחם האג"ם – החמ"ל.

להפיכת אמ"ן ל"מתריע הלאומי" למלחמה (לא ל"מעריך הלאומי" כנהוג לחשוב בטעות) היו שתי השפעות

קשות על תפקוד האג"ם בצה"ל: טשטוש אחריותו לתכנון ולקיום המוכנות המבצעית למניעת הכרעה במקרה

של הפתעה והחלשה של הדריכות המבצעית שבאחריות אג"מ.

התקלה התגלתה בצה"ל במלוא חומרתה במקרה רותם (1960) כאשר מצרים הפרה את ההסכמים שנחתמו

עימה אחרי קדש והחדירה לעומק סיני, קרוב לגבול הנגב כוח צבאי משמעותי שהמודיעין נכשל ביירוטו בזמן

תגובה מבצעי אפקטיבי. אילו הכוח לא היה נעצר ביוזמתו והיה ממשיך בהתקדמותו, הוא היה יכול לחצות את הנגב

באין מפריע; לא היה בנגב או בקרבתו, שום כוח צה"לי בכוננות מבצעית שהיה מסוגל לשבש את התקדמות

המצרים, שלא לדבר על בלימתם והכרעתם.

מההלם הגדול שהמקרה חולל הופק לקח שגוי גדול: בוצע תיקון ארגוני גדול במערך המודיעין הכללי ובאמ"ן;

התיקון שהעצים את המודיעין, גימד את האג"ם והפך את המודיעין ל"זנב שמכשכש בכלב" - באג"ם ובמפקד.

המודיעין נהפך למשק אוטרקי סגור: הוא מכוון את האסוף המודיעיני ומחליט על דעת עצמו באמצעות עוזרי

ראש אמ"ן, כעדותו של זעירא, "מה חשוב ומה טפל".

בגלל הלקח השגוי שהופק מאירוע רותם, צה"ל נתפס במוכנות ובדריכות מבצעית אג"מית דומה למקרה

רותם, במאי 67, באוקטובר 73 ובאוקטובר 23.

ב- 73 לדוגמה, לצה"ל היה ברמה"ג ובסיני, סד"כ סדיר בסדר גודל מספיק למניעת הכרעתו על אף הפתעתו,

עד להגעת ראשוני כוחות המילואים – עובדה שגם הוכחה, אך במחיר דמים גבוה מאד; המחיר היה נמנע,

אילו במקום להסתמך אך ורק על התרעות אמ"ן האופרטיביות-אסטרטגיות (שמעולם לא ניתנו) האג"ם במטכ"ל, בפיקודים

ובדרגים העוצבתיים, היה פועל כנדרש ממנו תורתית: יוזם הכנות קרקעיות מוקדמות נדרשות ומוודא כוננות

תמידית גבוהה, באמצעות משאבים נתונים, למניעת הכרעה, גם במקרה של הפתעה.

הלקח התורתי הנכון משלוש ההפתעות האסטרטגיות בתולדות צה"ל הופק לראשונה במחלקת ההדרכה

שבמטכ"ל, רק אחרי מבצע של"ג; עיקרו היה צורך בהחזרת האג"ם למלא את תפקידו המקורי הייעודי, להוות

את "מוח הצבא", "אני אחר" של המפקד ו"הציר המרכזי" של המטה ועבודת המטה ועקב כך להיות גורם

המטה שאחראי למוכנותה המבצעית הראשונה והבסיסית של כל מסגרת צבאית: למנוע את הכרעתה

במקרה של הפתעה, במשאביה הנתונים.

עובדה נוספת שהתגלתה בתחקירי מה"ד הייתה, שבניגוד לכל קצין מטה אחר, באג"ם (ועקב כך בפיקוד)

הרמטכ"ל דיין לא ראה מקצוע; מסיבה זו הוא יזם קרוב לאירוע רותם, את תפיסת "שתי הקריירות" האנטי

מקצועית שנועדה להעניק למפקדי צה"ל "עלומי נצח", על חשבון ניסיונם והכשרתם. מדיניותו הפכה את קציני

חיל אג"ם (מפקד, רמ"ט, קצין אג"ם) לחוליה המקצועית (לא מבחינה מנהיגותית) החלשה של צה"ל.

כנגזר משני הלקחים המכוננים וכדי לבסס את הגנת המדינה, יותר מאשר על התרעת אמ"ן (ציפור על העץ),

על מוכנות מבצעית גבוהה של אג"ם, למניעת הכרעה במקרה של הפתעה (ציפור ביד), נוצר פרויקט

ההכשרה המיוחד "פו"ם ברק" להכשרתם המקצועית של קציני אג"ם. הוא נסגר כי תכניו התנגשו בדוקטרינת

צה"ל החדשה: הרתעה תודעתית של האויב, בלי הכרעתו הפיזית.

עם ביסוסן של הערכות המודיעין ושל תורות האג"ם והערכותיו כאחד, על סיבור הגיון האויב, האינטרסים שלו

ותודעתו, ביטחון המדינה כולו, הושען על שתי ציפורים, שתיהן על העץ!: זה העץ שקרס עם שתי ציפוריו ב-

7 באוקטובר...

זריזים בהעלאת תגובות רפלקסיביות למניעת הפתעות אסטרטגיות נוספות בעתיד, כבר מציעים עריכת

שינויים ארגוניים ותוספת של גופי מודיעין חדשים (כדוגמת ה- DNI בארה"ב); כדאי שיראו לנגד עיניהם את

המסקנה הראשית מהמחקר האקדמי הענף על ההפתעות האסטרטגיות הגדולות במאה העשרים: שום תיקון

ארגוני ואחר במודיעין, לא ימנע את הישנותן של הפתעות אסטרטגיות ו"עם המציאות הזו, צריך ללמוד

לחיות", כמסקנתה של החוקרת החשובה, ג'ניס שטיין.

המענה הנכון ל"מציאות שעימה צריך לחיות" הוא כפול: הראשון, חיזוקו המקצועי של האג"ם באמצעות החזרת פונקציית ראש

אג"ם במטכ"ל, שבידיו - ולא בידי אמ"ן - המפתח להפיכת אוצרות המודיעין, לעושר השמור לבעליו לטובתו.

המענה השני הוא, ביסוס הגנתה של ישראל מחדש על הנחת היסוד שהנחתה את האבות המייסדים ולפיה:

האויב לא מורתע וישראל תוכרע אם תניח שתותרע.

https://www.inn.co.il/news/631713