הקיפאון הצבאי באוקראינה וברצועת עזה – דומה ושונה

להכרעה הצבאית יש שתי וריאציות: הכרעה בתחילת המערכה ואפילו לפני פתיחתה והכרעה מאוחרת

בסיומה.

כדי להכריע מערכה בראשיתה, נדרש לבססה על רעיון תחבולני לנטרול נכסים חיוניים ללחימת האויב,

שאובדנם יהפוך את המשך לחימתו לחסרת תוחלת ולכן הוא עשוי להירתע ולהיכנע.

להכרעה תחבולנית מהירה בפתיחת המערכה נחוצים יוזמה, יצירתיות, חשיבה מופשטת וזריזות מחשבתית

ומבצעית ולכן, היא ככלל, נשקם של מעטים ממולחים, הנלחמים נגד רבים, שלא לדבר נגד חסרי צלם אדם

וצלם יצור חי, שהופכים את המלחמה ממלכת אי הוודאות, לממלכת תוהו ובוהו שטנית.

כדי לנצח בהכרעתו המאוחרת של האויב בסיום המערכה - כתוצאה מהשמדתם השיטתית של כל כוחותיו או

מרביתם, נדרשת ככלל, כבלחימת הפלנקס, עדיפות מספרית-כמותית אבסולוטית ונכונות ומוכנות לנהל

מלחמת דמים ארוכה.

כדי להכריע את המערכה ברצועת עזה בראשיתה, היה על צה"ל להשתלט מיד עם פתיחתה על ציר פילדלפי

– נכס חיוני לצבא הטרור של חמאס, על מנת לנתקו ממצרים ולהשלים בכך את כיתורו המלא ואת קיבועו של

שדה הקרב;

מתוך נטילת סיכון מחושב מוקדם: צבאי ומדיני, היה נכון לפתוח מיד עם ההשתלטות על הציר, פתחים

למילוט אזרחי הרצועה, שהם מגיניו האנושיים של חמאס, לרפיח המצרית; גם עין בלתי מקצועית הייתה

יכולה להבחין בתכנון המערכה והכנתה, שאזרחי הרצועה הם הנכס החיוני מספר אחת עבור חמאס

והמכשול מספר אחת להכרעת חמאס, עבור צה"ל.

במקביל לכיתורה ולקיבועה של מערכת הלחימה של חמאס בציר פילדלפי, להשלמת הכרעת חמאס היה

צריך לפרק ולמוסס את מערכת הלחימה העזתית לגורמיה, בהפעלה סימולטנית של מאמצי בידוד, ביתוק,

ניתוק והיפוך שדה הקרב (קכבבנ"ה).

בהשפעת "האירוע המוחי" המשתק שצה"ל עבר בראשית מאה זו ברמה האופרטיבית, הוא פועל גם בחרבות

ברזל בניגוד גמור לדוקטרינת הלחימה ההכרעתית התחבולנית המקורית שלו; מצטייר, שבעיקר מסיבה זו,

המערכה ברצועה נהפכה, ככל מערכות צה"ל במאה הזו, למלחמת שחיקה והתשה, שצה"ל לא שולט

במשכה ובגלל הפלונטר ההומניטרי שנוצר ברפיח, המערכה הוקפאה וישראל משלמת על כך בכרסום מטורף

של עוצמתה הלאומית הכוללת.

כדי להכריע תחבולנית, בתחילת המערכה, הצבא הרוסי היה יכול לדוגמה, לנצל את ביילורוסיה להפעלת

הונאה אסטרטגית וכקרש קפיצה להיפוך שדה הקרב: השתלטות מהירה על מרחב הבירה קייב הקרובה

לגבול עם ביילורוסיה - כדי לבודדה ולנתקה מהמדינה וגם בלי כיבושה, מהמרחב הזה, לשגר שלושה מאמצים

אופרטיביים מהירים נוספים: מאמץ מערבי, לניתוקה של אוקראינה מפולין וממקורות הספקה מערביים;

מאמץ מרכזי, לביתורה של אוקראינה ע"י ניתוק צפונה ממזרחה ומאמץ מזרחי - ראשי, לתקיפת מרבית

הצבא האוקראיני שהיה פרוס במזרח המדינה בגבול עם רוסיה מעורפו - לאחר ניתוקו מהבירה ומהמדינה.

זו לא הדוקטרינה של הצבא הרוסי ולכן בהתאמה לדוקטרינת ההכרעה המאוחרת שלו, אוקראינה הותקפה

חזיתית, אך בניגוד לדוקטרינה שלו, הצבא הרוסי לא התחיל את המערכה כשהוא ניהנה מעליונות מספרית-

כמותית אבסולוטית. מסיבה זו ובגלל נחיתות איכותית כמעט בכל תחום, המלחמה באוקראינה נהפכה

למלחמת שחיקה והתשה בלתי מוכרעת, בדומה למצב הצבאי ההולך ומתהווה לדאבון לב ברצועה.

לענק הרוסי שמשתרע לאורכן של אסיה ואירופה ויש לו אחד עשר אזורי זמן, יש אורך נשימה שמאפשר לו

להכיל את הקפאון הצבאי באוקראינה ולצבור את העוצמה שתאפשר לו להכריע את המלחמה בעליונות

כמותית אבסולוטית, כשהוא יסיים את בנייתה.

ישראל היא לא רוסיה והדרך היחידה שלה לסיים את הכרעתו המאוחרת של חמאס בהכחדתו, בלי להקריב

חיי לוחמים רבים ובלי לאבד את שארית עוצמתה הלאומית היחב"לית, החברתית והכלכלית, היא לפרק את

הפלונטר ההומניטרי המעכב ברפיח, באמצעות פתיחתה של מערכה מדינית רבתי.

חיוני שזו תהיה מערכה מדינתית סדורה, עם תוכנית-מבצע לאומית שתגדיר יעדים, מאמצים, כוחות,

משימות ועיתויים ושהיא תתנהל מעל לשולחן, בהובלת המנהיגות המדינית עצמה ולא במחשכים, ע"י שליחים, מתווכים ו'מאכערים'. 

התנאי להצלחתה של המערכה המדינית למילוט האזרחים ברפיח העזתית, למקלט הומניטרי ברפיח

המצרית, הוא ביסוסה על תחבולה מדינית ממולחת, שאילו גם הדרג הצבאי היה מבסס על כמוה את לחימתו

האופרטיבית, המערכה המדינית לא הייתה אולי נחוצה.