טרודו מיצב עצמו בראש הגוש הבלתי מוסרי של האנושות

 אילו טרודו היה בתפקידו של טרומן, מלחמת העולם השנייה הייתה נמשכת שנתיים נוספות ואבדות האמריקנים ובני בריתם במלחמה היו גדלות בכ-750 אלף חיל.

טרומן יכול היה לקבל את ההחלטה הקשה ביותר שמנהיג דמוקרטי נדרש לקבל אי פעם, משום שעמדו לרשותו מצפונו - מדריך, שופט ותליין אישי של האדם, וערכיה המוסריים של ארה"ב שלאורם הוא קיבל בצו מצפונו את החלטתו.

כהוקרה וכהוכחה למקור ערכיה המוסריים של ארה"ב אבותיה הציבו בהיכל בית המשפט העליון, את פסלו של משה ובידיו לוחות הברית עם עשרת הדברות.

טרודו, אולי בהשפעת המרכיב הצרפתי בתרבותה של קנדה, הוא מייצג מובהק של הליברליזם האירופי - הגרמני והצרפתי שהרג את אלוהים – כלומר השאיר את אירופה ללא מוסר וללא מחויבות לאמת אובייקטיבית.

הבונפרטיזם שגלגל את העולם למלחמת העולם הראשונה והקומוניזם והנאציזם שגלגלו אותו למלחמת העולם השנייה, הם תוצאת עולם שנשאר נטול אמת ומוסר ולכן מיהר לחסל - בתחילה את התרבות היהודית שהביאה לעולם את המוסר, ובהמשך את מיצגיו בעולם.

לקנדה חלק באי תיקונה של התקלה הנוראית הזו אחרי מלחמת העולם השנייה ולהשארתן של הדמוקרטיות שאינן אנגלוסקסיות, ללא אמת אובייקטיבית ומוסר. נציגה ג'ון המפרי, שחיבר אחרי השואה את מגילת זכויות האדם של האו"ם, לא הבין בעצמו שהשואה התאפשרה בגלל שחרורו של האדם מעול של אמת ומוסר חובות. הוא גם לא שעה לבקשת הנציג הצרפתי בוועדה שהכינה את המסמך, רנה קאסן, להקדים לזכויות האדם, פרק על חובותיו המוסריות, שמילוין מייצר את הזכויות.

טרודו, עם חמלה נטולת שיפוט מוסרי ומנגד, אכזריות מפלצתית שגם היא נטולת שיפוט מוסרי, הקים בדבריו נגד ישראל, ללא ספק בלי שהיה מודע לכך, את הגוש הבלתי מוסרי של האנושות.

מוסקבה הייתה בירת גוש הדמוקרטיות העממיות המתקדמות – אוטווה תפסה את מקומה כבירת גוש הדמוקרטיות הבלתי מוסריות והחברים שלהן בעולם.         

ארה"ב עומדת לכאורה, בגלל ערכיה המדינתיים בראש הגוש הנגדי של הדמוקרטיות המוסריות, אולם היא טובלת כששרץ בידה - הרב תרבותיות.

הרב-תרבותיות היא מהפכה אוטופית תרבותית, יורשתה של המהפכה האוטופית המעמדית הקומוניסטית במאה הקודמת.

המהפכה המעמדית, כדי ליצור שוויון כלכלי, גזלה מהאדם את רכושו והפכה את כולם לשווים בעניותם.

המהפכה התרבותית, כדי ליצור שוויון תרבותי, הפשיטה מגלי המהגרים והפליטים שהגיעו לדמוקרטיות המערביות את תרבותם הסמכותנית, כדי להפוך את כולם לשווים בדמוקרטיות שלהם (האוטונומיה התרבותית שהושארה להם היא בתחומי הפולקלור).

בניגוד לרכוש גזול, שנילקח מבעליו והוא איננו יותר, הרובד האוטוריטרי בתרבותם של המהגרים, רובם פליטי מהפכת האביב הערבי, נשאר עימם ונחשף בהפגנות הדמוקרטיות נגד ישראל ובעד הפלשתינאים, שהפכו למצעדי שנאה ואנטישמיות.  

ל'הפגנת המיליון' אפופת השנאה והאנטישמיות של תומכי הפלשתינאים בלונדון - יוזמיה סרבו להתחשב בטכסי התייחדותם של הבריטים עם הנופלים במלחמותיהם, לא היה תקדים בשום מדינה מערבית וספק אם הפגנה בהיקף כזה נערכה אפילו בברלין הנאצית.

הפגנות שנאה ואנטישמיות דומות נערכות בקמפוסים האמריקניים ובעריה הגדולות של ארה"ב.     

הנשיא ביידן איננו יכול להמשיך ולפסוח על שני הסעיפים: לשבח את ישראל על ערכיה (ערכי ארה"ב) - ערכי משה שהביא לעולם את בשורת מוסר האמת, החרות והצדק ומנגד, לעמוד בראש מפלגה שמייצגת את מהפכת הרב תרבותיות שנגזרת מ"אמת" רלטיבית, שהחליפה את האמת האובייקטיבית, מחופש, שהחליף את החרות ומשוויוניות, שהחליפה את הצדק.

בחירה – שמתבקשת מאליה, בערכי מוסרה של ארה"ב, עלולה לשלול מהנשיא את קולות תומכי הרב-תרבותיות והנהנים הישירים ממנה;

מנגד, יש בבחירה בשעה קשה מאד גם בפוליטיקה האמריקנית, פוטנציאל גבוה, לליכוד חוצה מפלגות של החברה האמריקנית סביב מנהיגותו; כמו החברה האירופית, גם החברה האמריקנית מבועתת מהפגנות ומצעדי השנאה וההזדהות עם מפלצות שפלות, שיכולות להיסוב במהירות, גם כלפי לא יהודים.

עד לשינוי הנדרש מצד הנשיא ביידן והיווצרותו עקב כך של קוטב אנושי מוסרי מובהק ומובחן - נגדי לקוטב שיצר טרודו, העולם הוא חד קוטבי וזה לא הקוטב שדמוקרטים, שוחרי שלום דמוקרטי וכל אדם תרבותי אחר, יכולים לחיות בו.