גיוס החרדים בראי ערכיה הקבועים בחוק של ישראל היהודית והדמוקרטית
בהגיעו למצרים אברהם ידע ש"אֵין־יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמּקוֹם הַזּה וַהֲרגוּנִי עַל־ דּבַר אִשְׁתִּי" ולכן אמר שהיא אחותו.
במצרים לא הייתה יראת אלוהים, לא בגלל שלא נשמרו בה שבת, כשרות, טהרה ולימוד תורה, אלא בגלל
שלא היה בה מוסר – מוסרות ערכיים לבלימה עצמית של דחפיו ויצריו של האדם, שבניגוד לכל יצור חי אחר, נברא ללא
חסמים מתוכנתים להגבלתם.
את החסר בטבע האדם השלים אברהם במוסר שהוא הביא לעולם: ה - דרךְ ארץ שקדמה לתורה. המצוות החברתיות –
המשפטים בתורת משה, נגזרו ממוסר אברהם ונועדו להשלימו;
ערכיו המכוננים של מוסר אברהם קבועים במגילת העצמאות ובחוק יסוד כבוד האדם וחרותו שמעניק לערכי המגילה תוקף
של חוקה ולישראל את ייחודה: מדינה יהודית ודמוקרטית.
ערכי מוסר אברהם הם תרגום לשפת אנוש של חוקי טבע שייעדם למנוע מהעולם לחזור לתוהו ובוהו ששרר
לפני בריאתו; הטמעתם בהתנהגות האדם נועדה למנוע תוהו ובוהו שהוליד את הדרוויניזם החברתי, שבגללו
אולץ אברהם לשקר, על אף שהביא לעולם את בשורת הערך המוסרי המכונן אמת.
יראת אלוהים היא ציות למוסר ולמצוות שנגזרו מחוקי הטבע ועקב כך לבוראם ולפיכך, מהנדס אחראי
שמציית בתכנוניו לחוק הכבידה ומגן בכך על החיים, כמו רופא שמגן ומציל חיים, אף בו יש יראת אלוהים.
מערך קדושת החיים במוסר אברהם, נגזר הערך ואהבת לרעך כמוך, תרגום של חוק הצוותאות –
הסימביוזה שבטבע; מחובת אבטחת קיומו, שאיננו אפשרי בלי קיום זולתו, האדם מחויב להבטיח את קיום
עצמו וזולתו.
מחובת הציות לערך המוסרי אהבת הזולת, כשנודע לאברהם שאחיינו לוט נחטף ונשבה במלחמת המלכים,
הוא גייס מהר את בני ביתו (וַירק את-חֲנִיכיו יְלִידֵי בֵיתוֹ) ויצא לחלץ אותו ואת רכושו משוביו, במהלך צבאי;
מאחר ומהלכו היה תחבולני מבריק, בנוסף להשבת החטוף ורכושו, אברהם גרם להכרעתה של
מלחמת המלכים, שבמונחי ימינו, הייתה אולי המלחמה העולמית הראשונה.
ראשי הישיבות שאינם מזעיקים את חניכיהם להתגייס ולשאת בעול הכבד מנשוא של קיום מצוות הצלתם של
למעלה ממאה חטופים שבויים, הם לא מתלמידי אברהם: הם אינם מצייתים לערך אהבת הזולת ומתעלמים
ממצוות "לֹא תַּעֲמֹד עַּל דַּם רֵעךָ" ולפיכך אין בהם, כפי שלא היה בבלעם, עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה.
הושע היה מטיח בפניהם "כי חֶ֥סד חפַַ֖צְתִּי וְלאֹ־ זָ֑בַח וְדֶַעַת אֱלֹהִַ֖ים מֵעֹלֽוֹת"; מיכה היה שב ומזכיר: "הִגִיד לְךָ
אדם מַה טּוֹב וּמה יְהוה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפט וְאַהֲבַת חסד וְהַצְנֵעַ לכת עִם אֱלֹהיךָ".
ישעיהו היה מצטט פסוקים מההפטרה שנבחרה להיקרא ביום הקדוש ביותר שבו אדם לוקח אחריות על מעשיו ומתוודה על
חטאיו: "הֵֵ֣ן לְרִִ֤יב וּמַּצָּה תּצ֔וּמוּ... הֲלֵ֣וֹא זה֮ צֵ֣וֹם אבְחרֵֵ֒הוֵּ֒ [הצום הנכון מוסרית] פַתֵֵּּ֙חֵַּ֙ חַרְצֻבֵּ֣וֹת ר֔שַׁע...וּמִבְשָּרְךָ֖ לֹ֥אֹ
תִתְעַּלָָּּֽם׃ אֵ֣ז יִבּקַַ֤ע כַשֵַּ֙חַרֵּ֙ אוֹר֔ךָ וַאֲרֻֽכתְךַָ֖ מְהֵרֵ֣ה תִצְמָ֑ח וְהלַַ֤ךְ לְפניךֵָּ֙ צִדְקךָ כְבֶ֥וֹד יְהֹוַ֖ה יַאַסְפֽךָ".
במקום שבו דרך ארץ – מוסר, איננו קודם לתורה ולכן בִּמְקוֹם "חסד חפצתי", מעדיפים זבח ועולות ובִּמְקוֹם
ואהבתך לרעך וכן מבשרך לא תתעלם מעדיפים "ריב ומצה", כף רגלו של אברהם לא הייתה דורכת "כי אֵין ־
יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמּקוֹם הַזּה".
מנגד, ברעים – גרר המקראית, שגם בה אברהם חשב ש"ַ֚רַק אֵין־יִרְאֵַת אֱלֹהִ֔ים בַּמּקַ֖וֹם הַזָּ֑ה וַהֲרגַ֖וּנִי עַל־דְּבֶַר
אִשְׁתִּֽי" ואבימלך הוכיח לו שטעה, הייתה יכולה להיות לו קורת רוח, מהולה כמובן ביגון כבד:
אמנם הלב נצבט שחג יהודי נחוג שם רחוק מאד ממסורת אבות – גם כאלה שאינם מקיימי תרי"ג מצוות, אבל,
הנטבחים, רבים מהם חיילות וחיילים בעצמם והחיילים והאזרחים שנזעקו במצוות הערך ואהבת לרעך כמוך
והמצווה ומבשרך לא תתעלם, להצילם וחלק מהם שלמו על כך בחייהם, הוכיחו ש"יש יראת אלוהים
במקום הזה": הישג יהודי שלא ייתכן גדול ממנו וכבוד שאין גדול ממנו לחינוך הישראלי הלא חרדי.
https://www.inn.co.il/news/631303
תגובות
הוסף רשומת תגובה