הניצחון על הגרעין נדיף – ויש להשלימו כדי לקבעו

המתקפה המשולבת של ישראל וארצות הברית על אתרי הגרעין באיראן הייתה פעולה מרשימה, מבריקה בביצועה ונועזת בהיקפה. אולם, כדי שמהלך כזה יירשם כהצלחה אסטרטגית בת־קיימא, נדרש לו המשך. בחינה מקצועית של המציאות מעלה חשש: ייתכן שהמהלך הצבאי שהחל כהתקפה מכרעת – אם לא יושלם בבידוד אפקטיבי של אתרי הגרעין ייהפך בדיעבד לפשיטה מוגבלת בלבד שניצחון בה הוא לעולם ארעי ונדיף.

התקפה ופשיטה

פשיטה – גם כשהיא מדויקת ונועזת – נועדה לפגיעה נקודתית ולהתנתקות מהשטח, בלי כוונה לשלול מהאויב את היכולת לשוב ולשקם את עצמו. מתקפה - התקפה, לעומתה, מבקשת למנוע את שיקום האיום, ומשלבת פגיעה, טיהור, בידוד והיערכות להמשך שליטה בשטח המותקף כדי לשלול מהמותקף לשוב אליו.

במבחן ההיסטוריה, פעולות תגמול מבריקות  – כמו מבצע "כנרת" או "רביב" – ייזכרו כפשיטות אמיצות אך לא כהתקפות משנות מציאות. גם בזירה העזתית, לאחר 7 באוקטובר, מה שאמור היה להיות מתקפת נגד אופרטיבית מכריעה ומכניעה התברר כסדרת פשיטות אקראיות שלא נבעו מתחבולה שנועדה לשלול את שליטתו של חמאס בשטח ולמנוע את שובו אליו ולכן המלחמה ברצועה עדיין נמשכת.

בידוד האתרים – השלמה הכרחית

התמונות שהתפרסמו לאחר הפסקת האש, ובהן נראים טרקטורים, משאיות וציוד שיקום באתרי פורדו, נתנז ואיספהאן, ממחישות את הסכנה: גישה לאתרי הגרעין פירושה אפשרות לשיקום, גם אם הדרגתי של איום הגרעין.

דווקא על רקע ההתנסות הקשה בזירה העזתית – שם סדרת הפשיטות התירו לחמאס להוסיף ולשקם את עצמו – חיוני להסיק בזירה האירנית מסקנות מעשיות כנתבע מהנכווה ברותחין.

המפתח לשלילת התחדשות האיום הגרעיני האיראני כעת, הוא לא תקיפה חד-פעמית נוספת להעמקת ההרס, אלא שלילת הגישה לאתרים. לא עומק ההרס הפיזי של המתקנים באתרים, יקבע אם איראן תשיג פצצה, אלא איכות בידוד האתרים. 

בידוד אתרי הגרעין, כמתחייב מתקיפתם לאור עקרונות וכללי ההתקפה, ייתר את הדיון הסיזיפי על משך הזמן שיידרש לאיראן לשקם את תשתיותיה, כשם שהעובדה "שלא היו פעמונים", מייתרת את השאלה "מדוע לא צלצלו הפעמונים?". בידוד מנוטר ומפוקח מונע גישה – מונע שיקום. וחשוב מכך: שלא כבמערכה ברצועה, ניתן להשלים את החלק החסר הזה בהתקפה – בידוד אזור הפעולה, גם ללא נוכחות קרקעית – באמצעות טכנולוגיה, מודיעין ותיאום עם ארצות הברית.

מה ניתן לעשות – עכשיו

ישראל וארה"ב כבר מפעילות מודל פעולה מסכל יעיל בזירות אחרות – בסוריה ובלבנון – המבוסס על עקרון "רואה–יורה" שבמקרה האירני צריך להוסיף לו 'מתריע': רואה: ניטור מתמיד של האתרים באמצעים מתקדמים; מתריע כשנדרש: תיאום אמריקני־ישראלי מלא בניסוח התרעות, מסרים וסנקציות; יורה: תגובה מיידית, מדויקת ומידתית מתואמת עם ארה"ב ובראש ובראשונה עם הגנת העורף הישראלי – לכל ניסיון גישה או שיקום.

יישום מודל זה באיראן יאפשר להשליט שליטה אפקטיבית מרחוק, שתמנע מהאויב לחזור ולהציב איום גרעיני.

ביטחון – תנאי ליציבות אזורית

השלמה אפקטיבית של ההתקפה על מתקני הגרעין באיראן – ובמיוחד בידוד מוחלט של האתרים – צפויה לחולל שינוי עמוק במאזן האסטרטגי האזורי. מדינות ערב המתונות, ובראשן סעודיה, עוקבות מקרוב אחר היכולת של ישראל וארה"ב להתמודד עם האיום האיראני, ורואות בהצלחת המהלך תנאי הכרחי לחיזוק תחושת הביטחון שלהן. הצלחה כזו תוכל להאיץ תהליכי נורמליזציה, להגביר את שיתוף הפעולה הביטחוני־מודיעיני האזורי, ואף לעודד את הקמתו של גוש פרגמטי מול כוחות קיצוניים – במידה רבה בדומה למודל נאט"ו מזרח־תיכוני. במובן זה, לא מדובר רק במהלך צבאי מול איראן, אלא באירוע בעל השלכות גיאופוליטיות מרחיקות לכת.

לסיכום: הניצחון על הגרעין תלוי עדיין על בלימה

המתקפה על מתקני הגרעין הייתה נכונה ונועזת – אך כנגזר מחובת "סוף מעשה במחשבה תחילה" וכפי שנכתב בבלוג זה ב-23 ביוני במאמר "איראן אחרי תקיפת הגרעין: הערכת מצב עד כאן" נדרשת לה השלמה: הוספת המרכיב שיבטיח כי לא תיהפך, בדיעבד, לפשיטה בלבד.

מדובר במהלך שתכליתו אינה תלויה עוד ביכולת מבצעית צבאית בלבד, אלא בסדר פעולות מדיני מדורג – כמו חוק המפלים ההדרגתי: ישראל נדרשת להפעיל את כובד הישגיה הצבאיים ואת כובד החתירה המשותפת להרחבת הסכמי אברהם כדי לשכנע את ארצות הברית להצטרף באופן פעיל להשלמת הבידוד באמצעות לחץ מדיני ואם הוא ייכשל, בגיבוי כובד משקלה המדיני והצבאי, להתיר לישראל לשלול את חידוש השיקום ע"י בדוד אתרי הגרעין בכוח צבאי.

עד להשגת הסכמה זו הניצחון על הגרעין - מרהיב ככל שהיה - הוא ארעי נדיף כבמבצע פשיטה ולכן תלוי עדיין על בלימה.