שַׁי חוֹשֵׁב שֶׁ...

מהקריאות הרמות על הכוונה לחסל את שלטון חמאס ברצועה ולהשמיד את יכולות הלחימה שלו היה מצופה מצה"ל שיצא למתקפה אופרטיבית רבתי למיטוט מהיר של מערכת ההגנה האופרטיבית של חמאס, כהכנה להשמדה שיטתית של כוחותיו. בפועל, 'חרבות ברזל' מתנהל מיומו הראשון כמבצע מוגבל להשמדת חמאס בצפון רצועת עזה. בהתחילו בהשמדה שיטתית של אחד ממרכיבי מערכת ההגנה העזתית, צה"ל דילג על השלב הפותח במתקפה אופרטיבית – השבתת מערכת ההגנה היריבה ע"י פירוקה לגורמיה ושלילת יכולתם לפעול בהדדיות; כשמערכת ההגנה היריבה היא אוסף אקראי של אברים קרועים ומנותקי קשר מערכתי, אפשר שהמגן ייכנע גם ללא השמדה שיטתית של כוחותיו; אם הוא לא ייכנע, כוחותיו יושמדו ע"י התוקף שכוחותיו נהנים לא רק מעדיפות מספרית, אלא גם מהפעלתם כמערכת לחימה מסונכרנת. הדיביזיה המצרית שהגנה ב- 67 על מעבר אום כתף במתחם שנועד לשחוק את חיילי צה"ל עד דק, הוכרעה ונכנעה גם בלי השמדה מאסיבית של מרכיביה, כתוצאה מתקיפתם הסימולטנית של כל אחד ממרכיביה. תקיפתם בו זמנית גרמה לכל מרכיב להתמקד בהגנת עצמו ולשלילת יכולת מרכיביה לחולל עוצמת לחימה סינרגטית ...

 מהדיווח בתקשורת על התרעות רח"ט מחקר באמ"ן לראש הממשלה על כך שהרפורמה (תקלה חמורה בפני עצמה) מחלישה את ישראל ומזמינה התקפה עליה, עולות שלוש מסקנות: הראשונה, ראש הממשלה לא התייחס להתרעה; השנייה, גם הרמטכ"ל לא התייחס אליה; אם הוא היה מתייחס אליה, צה"ל לא היה נתפס ב- 7 באוקטובר עם רמת מובנות, מוכנות וכוננות מבצעית למלחמה, הנמוכה ביותר בתולדותיו; השלישית, לקח ראשי ממלחמת יום הכיפורים וממבצע של"ג - ראש אמ"ן הוא קמ"ן הרמטכ"ל ותו לא ואילו המעריך הלאומי הוא שר הביטחון הלאומי שהוא ראש הממשלה, הושלך דרך החלון . רבין, בעצמו רמטכ"ל וגם ראש ממשלה אמר, כשנשאל לדעתו על הגדרת ראש אמ"ן - קמ"ן הרמטכ"ל, כ'מעריך הלאומי', שזה בבל"ת. כך גם ענה כשנשאל לדעתו על ההרתעה: אם יש יכולת הכרעה, אמר, את מי מעניין אם ישנה הרתעה. נימוקיו העיקריים לצורך לבודד את ראש אמ"ן כקמ"ן הרמטכ"ל בתוך הצבא היו אלה: את הדרג המדיני לא מעניינת הערכת המצב המודיעינית, אלא הערכת המצב האג"מית הכולית, שמגדירה דרכי פעולה אפשריות של צה"ל לסיכול ...

 פרופ' מוטי גולני היסטוריון וראש המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש ויצמן באוניברסיטת תל אביב, מסיים מאמר דעה שפרסם ב'הארץ'  (17 נובמבר 2023)  שכותרתו "לא יהיה ניצחון וזה לא בהכרח רע ", בדברים אלה: "אפשרי רק ניצחון אחד ואין בלתו — כזה שיכלול פשרה לטובת שני הצדדים. תמונת ניצחון? צריך להיפטר מהמושג הנורא הזה ומהר. על כל צד לעשות את השינוי בחצר שלו. שינוי כזה, ככל שייעשה, עשוי לעודד שינוי דומה בצד השני. אחרי הכל, המשפט "אין אם מי לדבר" נכון לשני הצדדים היום, והוא פועל כנבואה המגשימה את עצמה. בצד שלנו נכון לתבוע מכל ממשלה ישראלית שתבוא אחרי ממשלת הזדון של נתניהו לפעול מהראש לא מהבטן; לזנוח מוסכמות ישנות והרות אסון ולקדם פתרון שייתן חיים לנו ולהם. "יחד ננצח"? אפשר רק אם היחד הזה יחבוק את כל החיים בין הירדן לים. את כל השאר כבר ניסינו עד שהגענו עד הלום ". למעט הסכמה מלאה עם הכותב על הצורך להיפטר מהמושג "תמונת ניצחון ומהר" אי אפשר שלא לחלוק על שתי תמות מרכזיות במאמרו, ההיסטורית והתרבותית. התמה ההיסטורית מתעלמת, כמסורת ההיסטוריונים ה...

  הבונקרים מתחת לשיפא הם על פי המידע המצטייר בתקשורת מרכז הכובד של מערכת הלחימה של חמאס בצפון רצועת עזה ואולי אפילו של הרצועה כולה. השתלטות בזק על המרכז הייתה יכולה אולי להכריע את המערכה, תוך העברת השליטה בה לידי צה"ל. השתלטות על המרכז במרתפי שיפא הייתה מספקת לצה"ל מודיעין קריטי; מאפשרת לחסל ולתפוס מחבלים ומפקדיהם; לתפוס אמל"ח ובכלל זה אולי את מנגנון ירי הטילים לעבר ישראל; לאתר חיבורים תת קרקעיים לחלקים אחרים בעזה תחתית ואולי אף למצוא קצה חוט למקום הימצאם של החטופים. על פי חוקי המלחמה צה"ל היה יכול לתקוף את המתחם במלוא העוצמה הצבאית ובחסותה לחדור למרתפים מהר ולהכריע, אך הוא לא פעל כך ומסיבות מוסריות ומעשיות, הדבר נכון. אולם התמונה שבה לוחמי צה"ל מגבילים את לחימתם, כדי שלא לסכן חיי חולים, צוותים רפואיים וחוסים מצד אחד, אך מסכנים את חייהם שלהם ואת השגת משימת צה"ל, כדי לספק לבית החולים אינקובטורים לתינוקות, היא פרוורסיה פרוגרסיבית (אלכסנדר יעקובסון) במיטבה. תמונה כזו לא הייתה יכולה להיראות בצבאות המדינות הדמוקרטית הליברליות במאה הקודמת, מכיוון שהליברל...

במחקר זריז שמצטייר כאמין ומדויק מאד בפרטיו המודיעיניים אורי בר יוסף שב וטוען (מוסף הארץ, 3 נובמבר 23) שכמו ב-73, גם המחדל באוקטובר 23 הוא בעיקרו מחדל מודיעיני של אמ"ן וגורמי מודיעין אחרים. כמו מסקנת המחקרים על מחדלי המודיעין בהפתעות האסטרטגיות במאה הקודמת (פרל הארבור, ברברוסה, קו ברלב ומגדלי התאומים) גם המסקנות המצטיירות ממאמרו של בר יוסף על המחדל המודיעיני ב-23 הן אלה: המודיעין אשם; למודיעין לא היה חסר מידע; המודיעין טעה בהבנת המידע וניתוחו. הסיבות לכשלי המודיעין במחקר הקיים, כפי שגם עולה ממחקריו של אורי על ההפתעה ב-73 ובמאמרו החדש, הן תקלות ארגוניות, תקלות פסיכולוגיות – דיסוננס קוגניטבי, תופעת "חשיבת העדר" והיררכיה פיקודית שמאפיינת את גופי המודיעין; היא מקבעת פרדיגמות חשיבה קיימות ומונעת הולדה של חדשות ואף מולידה "התקרנפות". לקח ראשי אחד מהמחקר הקיים לא קיים במחקריו של בר יוסף על ההפתעה ב-73 וגם לא במאמרו האחרון: תיקון התקלות בגופי המודיעין לא ימנע הפתעות . מעידים על כך דבריו בסכום מאמרו: עוד בערב המלחמה "היה לי ברור שלקחי 1973 לא נלמדו. לא חשבתי...

  אילו טרודו היה בתפקידו של טרומן, מלחמת העולם השנייה הייתה נמשכת שנתיים נוספות ואבדות האמריקנים ובני בריתם במלחמה היו גדלות בכ-750 אלף חיל. טרומן יכול היה לקבל את ההחלטה הקשה ביותר שמנהיג דמוקרטי נדרש לקבל אי פעם, משום שעמדו לרשותו מצפונו - מדריך, שופט ותליין אישי של האדם, וערכיה המוסריים של ארה"ב שלאורם הוא קיבל בצו מצפונו את החלטתו. כהוקרה וכהוכחה למקור ערכיה המוסריים של ארה"ב אבותיה הציבו בהיכל בית המשפט העליון, את פסלו של משה ובידיו לוחות הברית עם עשרת הדברות. טרודו, אולי בהשפעת המרכיב הצרפתי בתרבותה של קנדה, הוא מייצג מובהק של הליברליזם האירופי - הגרמני והצרפתי שהרג את אלוהים – כלומר השאיר את אירופה ללא מוסר וללא מחויבות לאמת אובייקטיבית. הבונפרטיזם שגלגל את העולם למלחמת העולם הראשונה והקומוניזם והנאציזם שגלגלו אותו למלחמת העולם השנייה, הם תוצאת עולם שנשאר נטול אמת ומוסר ולכן מיהר לחסל - בתחילה את התרבות היהודית שהביאה לעולם את המוסר, ובהמשך את מיצגיו בעולם. לקנדה חלק באי תיקונה של התקלה הנוראית הזו אחרי מלחמת העולם השנייה ולהשארתן של הדמוקרטיות שאינן אנגלוסקס...